ההתיישבות העובדת – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור ליד ושם
שורה 14:
אמנם עקרונות ההתיישבות העובדת חייבו עבודה עצמית והימנעות מהעסקת עובדים שכירים, אולם העסקת עובדים שכירים הייתה נהוגה בהתיישבות העובדת במשך שנים רבות, בתחילה בעבודות חקלאיות עונתיות ולאחר מכן גם בעבודות קבועות. דיונים רבים והתלבטויות התקיימו בהתיישבות העובדת בנושא "חיסול העבודה השכירה".
 
הקיבוצים דגלו בהשקפת עולם של שיתוף מלא, הן ב[[ייצור]] והן ב[[צריכה (כלכלה)|צריכה]] (הקיצוניים ביותר היו יישובי [[הקיבוץ הארצי]]). המושבים השיתופים באו אחריהם וגרסו שיתוף מלא בייצור ויתר חופש לחברים בצריכה. המושבים היו בקצה השני של הקשת והחזיקו בהשקפה לפיה כל משפחה היא יחידה כלכלית נפרדת הקשורה ליתר חברי המושב בכללים של עזרה הדדית.
 
רוב יישובי ההתיישבות העובדת החזיקו בהשקפת עולם [[סוציאליזם|סוציאליסטית]] וחלק גדול מהם אף הזדהה תקופה ארוכה עם המשטר ה[[ברית המועצות|סובייטי]]. עם זאת היו גם יישובים דתיים (ברובם בעלי השקפה סוציאליסטית מתונה) וכן יישובים לא-סוציאליסטים בעלי השקפה [[ליברליזם|ליברלית]] (יישובי [[העובד הציוני]]).