זמר-יוצר – הבדלי גרסאות

ב[[רוסיה הסובייטית|רוסיה בתקופה הסובייטית]], היו [[משורר]]ים שהיו מבצעים שירים שחיברו ומלווים את שירתם בניגון [[גיטרה]]. אמנים אלה כונו "בארדים" (ב[[רוסית]]: '''Бард'''). בזִמרתם הייתה נסתרת מחאה סוציאלית, והיא נחשבת לז'אנר [[דיסידנט]]י-[[מחתרת]]י.

מסורות של זמרים -יוצרים התקיימו במוזיקת עם ו[[מוזיקה פופולרית]] של יהדות [[מזרח אירופה]] ([[סלומון שמולביץ']], [[מרק ורשבסקי|מקס ורשבסקי]], [[אהרון לבדף]]) [[מגרב|המגרב]] ([[שייח זוזו]]) ו[[עיראק]] ([[האחים סאלח ודאוד אל-כוויתי|סאלח אל כוויתי]]) מתחילת [[המאה ה-20]] או לפני, חלקם כדוגמת אל כוויתי ואף [[יוסף רוזנבלט]] או [[סמי אל מגריבי]] עלו ופעלו בארץ. בין הדוגמאות המוקדמות הנודעות יותר ניתן למצוא גם את [[טולי רביב]] ו[[ישראל יצחקי]]. החל מ[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] זכו זמרים-יוצרים כמו [[ג'ו עמר]] ו[[בני ברמן]] לפופולריות יוצאת דופן (שניהם מזוהים בין היתר עם מחאה חברתית ופוליטית, עם "לא כל יום פורים", "שני קבצנים וחמורון אחד" של ברמן ו"לשכת העבודה" או "העני האומלל" של עמר), כשבמקביל פעלו זמרים-יוצרים אחרים בסצינות פופולריות פחות כמו שירי עם ([[האחים שלם]]) ואף מחתרתיות כמו זו התימנית של אותה תקופה ([[שלמה מוקעה]], [[שלמה דחיאני]], [[אהרן עמרם]] ואחרים).