קרב חירבת כוריכור – הבדלי גרסאות

כשהתברר שכוח הפלמ"ח לא יוכל להחזיק מעמד, ניתנה פקודת נסיגה. הלוחמים נסוגו לכיוון [[שילתא]] שממערב, ולכיוון [[אל בורג']] (כיום [[גבעת התיתורה]]) שמדרום. במהלך הנסיגה נהרגו עשרות חיילים מאש הירדנים והכפריים מהסביבה. על אלה נוספו הרוגים מ[[אש כוחותינו|אש]] של לוחמים מהגדוד השלישי של הפלמ"ח ששהו באל בורג', שסברו בטעות שאלו כוחות אויב.

 

 

בסוף היום נעדרו 45 לוחמים מתוך 82 שיצאו למשימה. אחד מההרוגים (יהודה שפייר), הוצא משדה הקרב בלילה לאחר מכן והובא לקבורה ב[[חלקה צבאית|חלקה הצבאית]] ב[[בית הקברות נחלת יצחק]]. גופותיהם של יתר 44 הלוחמים נשארו בשטח, ורק לאחר כשנה וחצי נאספו על ידי הרב הצבאי [[יצחק מאיר]], בסיוע [[אסף שמחוני]] שהיה בעת הקרב סמג"ד הגדוד הראשון של הפלמ"ח, והובא למקום בפקודת [[הרב גורן]] כשהוא מתחזה לאזרח כדי לזהות את מקום הקרב. השרידים הוכנסו לארונות עץ והועברו לישראל דרך [[מעבר מנדלבאום]]. הם הובאו לקבורה ביום [[י"א באדר]] (יום תל-חי) ([[28 בפברואר]] [[1950]]), ב[[קבר אחים]] בבית העלמין הצבאי שב[[הר הרצל]].