קרב חירבת כוריכור – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 22:
"בעת הנסיגה הושארו פצועים רבים בשדה הקרב. פצועים אלו נ[[טבח]]ו בידי [[פליטים פלסטינים|פליטי]] לוד וכפריים מקומיים, שהצטרפו לחיילי הלגיון במרדף אחרי חיילי הפלוגה הנסוגים להתעללות בגופות הפצועים באמצעות [[חרב]]ות, [[קילשון|קילשונים]] ומקלות"{{הערה|1={{עלי זית וחרב|עמית גודס|קרב ח'רבת כוריכור|43891603|320|ו', תשס"ו, עמ' 333}}}}.
 
בסוף היום נעדרו 45 לוחמים מתוך 82 שיצאו למשימה. אחד מההרוגיםמהנעדרים (יהודה שפייר), הוצא חלל משדה הקרב בלילה לאחר מכן והובא לקבורה ב[[חלקה צבאית|חלקה הצבאית]] ב[[בית הקברות נחלת יצחק]]. גופותיהם של יתר 44 הלוחמים נשארו בשטח, ורק לאחר כשנה וחצי נאספו על ידי הרב הצבאי [[יצחק מאיר]], בסיוע [[אסף שמחוני]] שהיה בעת הקרב סמג"ד הגדוד הראשון של הפלמ"ח, והובא למקום בפקודת [[הרב גורן]] כשהוא מתחזה לאזרח כדי לזהות את מקום הקרב. השרידים הוכנסו לארונות עץ והועברו לישראל דרך [[מעבר מנדלבאום]]. הם הובאו לקבורה ביום [[י"א באדר]] (יום תל-חי) ([[28 בפברואר]] [[1950]]), ב[[קבר אחים]] בבית העלמין הצבאי שב[[הר הרצל]].
 
המ"פ פנחס זוסמן התייסר כל חייו על שלא קיבל את ההצעה לתקוף את הבית בראש הגבעה, ואף שקל לשלוח יד בנפשו בימים שלאחר הקרב.