הקרב על מוסקבה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מכפילים את ה-ו' תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
הסרת קישורים עודפים |
||
שורה 9:
| מקום = המבואות הצפוניים והמערביים של [[מוסקבה]] ב[[ברית המועצות]]
| תוצאה = ניצחון [[ברית המועצות|סובייטי]] מכריע
| טריטוריות =
| עילה =
| קואורדינטות =
| צד ראשון = <center>[[קובץ:Flag of the Soviet Union 1923.svg|80px]]</center> <center>[[ברית המועצות]]</center>
| ראש מדינה ראשון = {{דגל|ברית המועצות}} [[יוסיף סטלין]]
שורה 22:
| צד ראשון-אבדות = 650,000 – 1,280,000
| צד שני = <center>[[קובץ:Flag of Germany 1933.svg|80px]]</center> <center>[[גרמניה הנאצית]]</center>
| ראש מדינה שני = {{דגל|גרמניה הנאצית}} [[אדולף היטלר]]
| מפקד שני = {{דגל|גרמניה הנאצית}} [[פדור פון בוק]] <br> {{דגל|גרמניה הנאצית}} [[היינץ גודריאן]] <br> {{דגל|גרמניה הנאצית}} [[אלברט קסלרינג]]
| כוח שני = נכון ל-[[1 באוקטובר]] [[1941]]{{ש}}
שורה 30:
* מטוסים: 549 שמישים
| צד שני-אבדות = 174,000 – 400,000
| הערות =
| מפה = {{מממו|רוסיה|מחוז מוסקבה|סטייה אנכית=8|סטייה אנכית נוספת=5}}
| שם = הקרב על מוסקבה
שורה 71:
==דחיית המבצע - ההחלטה בלאטצן==
לאחר התקדמות מהירה של מאות קילומטרים בשבועות הראשונים של הפלישה, החלה המתקפה הגרמנית לאבד את תנופתה ההתחלתית, כתוצאה מצירוף של בעיות לוגיסטיות והתעצמות ההתנגדות של [[הצבא הסובייטי]]. התקדמות כוחות [[קבוצת ארמיות מרכז]], למשל, נבלמה כמעט לחלוטין במחצית השנייה של יולי 1941, לאחר שהשיגה את יעדיה הראשוניים, וכבשה את העיר [[סמולנסק]]. בנוסף, לפיקוד הגרמני הסתבר, כי היקף כוחות [[הצבא האדום]] העומדים מולו גדול בהרבה מהערכות המודיעין לפני פתיחת [[מבצע ברברוסה]], וכי לרשות הפיקוד הסובייטי עומדים כוחות [[עתודה (צבא)|עתודה]] גדולים.
הפיקוד הגרמני הבין שלא ניתן להמשיך לתקוף בכל החזיתות בו-זמנית, ולכן הוא נדרש לקבל החלטה אסטרטגית לגבי המשך המערכה בחזית הסובייטית, ולהחליט היכן לרכז את המאמץ האופרטיבי העיקרי של כוחות ה[[וורמאכט]]. בפני [[היטלר]] והפיקוד הגרמני העליון (ה-[[OKW]]) עמדה, בשלב זה, האפשרות לרכז את כוחותיו העיקריים למתקפה בחזית המרכזית, במטרה לכבוש את [[מוסקבה]] לפני כניסת החורף הרוסי. אפשרויות אחרות היו לשפר את המצב האסטרטגי בחזית הצפונית, באמצעות כיבוש העיר [[לנינגרד]], והשמדת [[הצי הבלטי]] הסובייטי, או להפנות חלק מהכוחות של [[קבוצת ארמיות מרכז]] דרומה, במטרה לסייע ל[[קבוצת ארמיות דרום]] לנצל את ההערכות הפגיעה של הכוחות הסובייטיים במרחב [[קייב]], כדי לכתר ולהשמיד את כוחות [[החזית הדרום-מערבית]] הסובייטית באזור זה, ולאחר מכן להשלים את כיבוש [[אוקראינה]] המזרחית, כולל אגן ה[[דונבס]]. לאחר השגת יעדים אלו, ניתן להתייצב בקו הגנתי לקראת החורף, במטרה לחדש את המתקפה לכיוון מוסקבה באביב 1942.
מרבית המפקדים הגרמנים הבכירים בחזית הסובייטית תמכו בעמדה שיש לרכז את המאמץ העיקרי בחזית המרכזית, במטרה לכבוש את מוסקבה בהקדם האפשרי, מתוך הנחה שהעיר מהווה מרכז פיקוד ותקשורת כה חשוב, שנפילתה תגרום לכניעת ברית המועצות ולהשגת הכרעה צבאית במערכה נגדה. הם הניחו כי המערכה במרחב מוסקבה תשאב לתוכה את כל כוחות העתודה שנותרו לצבא הסובייטי, וזאת במצב של יתרון טקטי לכוח התוקף, ותאפשר לצבא הגרמני להשמיד אותם. אולם היטלר סבר אחרת. הוא ראה בלנינגרד יעד אסטרטגי שווה ערך למוסקבה, וכן ראה בכיבוש אוקראינה יעד חיוני למאמץ המלחמה הגרמני, שיאפשר לוורמאכט להשתלט בהמשך המערכה על אזור ה[[קווקז]], ועל בארות ה[[נפט]] שבו. למעשה, היטלר רצה לפעול בהתאם לתוכנית המקורית של "מבצע ברברוסה", שקבעה שכיבוש מוסקבה יתבצע רק בשלב הסופי של המערכה בברית המועצות, בעוד הפיקוד העליון של הצבא הגרמני, רצה לשנות את תוכנית המערכה, ולהתאים אותה לנסיבות שנוצרו בשטח.
ב-[[23 באוגוסט]] 1941, לאחר שורת ישיבות שהסתיימו ללא הכרעה במהלך חודש אוגוסט, התקבלה לבסוף החלטה בישיבה שנערכה במפקדתו של "הפיהרר" בלאטצן. [[קבוצת ארמיות מרכז]] קיבלה הוראה להפנות את כוחותיה הניידים לסייע למאמצים ההתקפיים של שכנותיה מצפון ומדרום. [[ארמיית הפאנצר השלישית|קבוצת הפאנצר השלישית]] בפיקוד [[הרמן הות]] נשלחה צפונה לסייע במתקפה על לנינגרד, ואילו [[ארמיית הפאנצר השנייה|קבוצת הפאנצר השנייה]], בפיקוד [[היינץ גודריאן]] הופנתה דרומה, כדי לסייע למבצע הכיתור הענקי של הכוחות הסובייטיים במרחב קייב. הכוח שנותר לקבוצת ארמיות מרכז לא היה מסוגל להמשיך במתקפה לכיוון מוסקבה בכוחות עצמו, ולכן ההתקדמות בכיוון זה נדחתה למשך מספר שבועות לפחות. גודריאן טס למפקדתו של היטלר ונפגש איתו, בניסיון נואש לשכנע את האחרון לשנות את דעתו, ולהבין את הצורך במבקע מיידי לכיוון מוסקבה. אולם היטלר דחה אותו על הסף באומרו: "הגנרלים שלי אינם יודעים דבר על הצדדים הכלכליים של המלחמה".
מבחינה טקטית היו השבועות הבאים בין המוצלחים שידע הצבא הגרמני. בצפון הצליחו הכוחות הגרמנים להגיע עד לפאתי העיר לנינגרד ולהשלים את כיתורה של העיר, ואילו בדרום התחוללה מערכת כיתור ענקית אשר הסתיימה בהשלמת הכיבוש של אוקראינה כולה ובהשמדת ארבע ארמיות סובייטיות באזור קייב. הגרמנים טענו שמספר השבויים שנפלו לידיהם במערכה זו עלה על 650,000, ואילו לפי המקורות הסובייטיים זה היה המספר הכולל של החיילים שהשתתפו במערכה, ורבים מהם נהרגו ונפצעו במהלכה. מבחינה אסטרטגית, היה המדובר בעיכוב רב משמעות בהסתערות הסופית על מוסקבה. בדיעבד, אין ספק שעיכוב זה היה אחת הסיבות העיקריות של הכישלון הגרמני לכבוש את מוסקבה לפני כניסת החורף. בתחילת ספטמבר [[1941]] היטלר יכול היה להורות לכוחותיו להיערך למגננה במהלך החורף, ולחדש את המתקפה על מוסקבה באביב [[1942]]. אולם הפיקוד הגרמני העריך שעדיין ניתן יהיה לכבוש את העיר לפני סוף אוקטובר. ב-[[2 באוקטובר]]
==המתקפה על מוסקבה - השלב הראשון==
הגרמנים ריכזו בחזית המרכזית (מול מוסקבה) כמיליון חיילים, ואת מרבית הכוחות הניידים שלחמו בחזית הסובייטית. הם נהנו מעדיפות ניכרת בנשק כבד (טנקים ומטוסים) על הכוח הסובייטי המאולתר שעמד מולם, אולם הזמן פעל לרעתם. גשמי הסתיו החלו לרדת כבר בספטמבר, וב-[[6 באוקטובר]] ירד כבר ה[[שלג]] הראשון. הפיקוד הגרמני, שהעריך שניתן יהיה להכניע את ברית המועצות במלחמת בזק קצרה, לא הכין את הצבא ללחימה בתנאי החורף הרוסי, ולכן עמדו לרשותו פחות מחודשיים כדי להשלים את השגת היעדים של "מבצע ברברוסה" ולכבוש את מוסקבה לפני שהחורף יתחיל במלוא עוזו.
הכוחות הסובייטים בחזית המרכזית - "חזית המילואים", "חזית בריאנסק" ו"חזית קלינין" - שהגנו על מרחב מוסקבה, ספגו אבדות כבדות מאוד בשלב הראשון של המתקפה הגרמנית, אך המשיכו להילחם בעוז. הגרמנים [[כיתור|כיתרו]] כוחות סובייטיים גדולים ממערב למוסקבה מדרום לבריאנסק ובאזור [[ויאזמה]]. ב־[[3 באוקטובר]] נפלה העיר [[אוריול]], דבר שהשלים את כיתור הכוחות מדרום מערב למוסקבה בכיס בריאנסק. למעלה מחצי מיליון חיילים סובייטים כותרו בשני כיסים אלו, בעוד עיקר הכוח המשוריין הגרמני מתקדם מזרחה, אל מוסקבה. ב־[[10 באוקטובר]] קיבל [[גאורגי ז'וקוב]] את הפיקוד על החזית המערבית ועל הגנת מוסקבה. באמצע אוקטובר סגרו הגרמנים על מוסקבה משלושה כיוונים, תוך לחימה קשה באזורי [[וולקולמסק]] ו[[מוז'ייסק]], ותפיסת העיר [[קלינין]].
שורה 104:
ב-[[5 בדצמבר]] פתח הצבא האדום במתקפת-נגד בחזית רחבה נגד הצבא הגרמני במרחב מוסקבה. במהלך הסתיו שינע הפיקוד הסובייטי העליון 40 [[דיוויזיה|דיווזיות]] רעננות ומצוידות היטב מ[[סיביר]] והמזרח הרחוק למערב ברית המועצות, אך שמר את רובן בעתודת ה[[סטאבקה]] לצורך מתקפת-הנגד. העברת הכוחות התאפשרה, לאחר שהמרגל הסובייטי [[ריכרד זורגה]] העביר מידע מודיעיני מ[[יפן]] לפיו [[האימפריה היפנית]], שהובסה על ידי ז'וקוב ב[[קרב חלקין גול]] באוגוסט [[1939]], לא מתכוונת לתקוף שוב את ברית המועצות. הכוחות שהועברו מהמזרח הרחוק היוו רק חלק קטן מכוחות העתודה, שהפיקוד הסובייטי הצליח להכין ולאמן במהלך החודשים האחרונים של שנת 1941 לקראת פתיחת מתקפת הנגד באזור מוסקבה.
עתה, כאשר האויב היה קרוב למוסקבה
באמצע דצמבר היה הפיקוד העליון הגרמני בפאניקה מוחלטת. המפקדים הבכירים של [[קבוצת ארמיות מרכז]] הגרמנית דרשו נסיגה מיידית חזרה לאזור סמולנסק כדי להציל את כוחותיהם מהתמוטטות והשמדה. אולם היטלר לקח לידו באופן אישי את הפיקוד על הצבא הגרמני בחזית המזרחית, ולא התיר נסיגה כללית מאזור מוסקבה, תוך שהוא מורה לכוחות הגרמנים שלא לוותר על אף שעל אדמה. פקודה זו תרמה לייצובה של החזית הגרמנית ולהאטת קצב ההתקדמות של כוחות הצבא האדום. בראשית שנת 1942 נבלמה מתקפת הנגד הסובייטית כמעט בכל הגזרות והכוחות התוקפים ספגו אבדות כבדות. בלימת מתקפת הנגד הסובייטית איפשרה להיטלר לטעון, שהנחישות שלו היא שהצילה את הוורמאכט מכליה. התוכנית השאפתנית של הפיקוד הסובייטי העליון הייתה לכתר את הכוחות הגרמנים בין מוסקבה לסמולנסק, לפרוץ את המצור על לנינגרד, ולכבוש מחדש את אוקראינה. בפועל הצליח הצבא האדום להשיג התקדמות ניכרת מצפון ומדרום למוסקבה (בצפון נסוגו הכוחות הגרמנים מרחק של 350 ק"מ) אך ממערב למוסקבה הוסיפו הגרמנים להחזיק ב[[מבלט]] בקו החזית באזור רז'ב-ויאזמה-גזצ'ק שנודע בשם [[מבלט רז'ב]], שקצהו הצפון-מזרחי היה מרוחק כ-180 ק"מ בלבד מהבירה הסובייטית, וכל הניסיונות לעקור אותם משם נסתיימו בכישלון.
שורה 110:
==תוצאות הקרב==
[[קובץ:Medal Defense of Moscow.jpg|שמאל|ממוזער|150px|מדליה למשתתפי הקרב על מוסקבה]]
הסובייטים ייצבו את עמדותיהם באפריל [[1942]], והצדדים נערכו להמשך המערכה, שעתה פנתה דרומה אל כיוון העיר [[סטאלינגרד]].
על פי יומנו של הגנרל הגרמני [[פרנץ הלדר]] היו אבדות הגרמנים (פצועים, הרוגים, נעדרים ושבויים) בקרבות, מיום הפלישה ועד חודש אפריל, כמיליון אנשים, מהם כמאתיים אלף הרוגים. כרבע ממספר האבדות אבד עד תחילת מערכת מוסקבה. הרוסים נוקבים במספרים גדולים בהרבה. לדוגמה, נוקבת ה"היסטוריה" הרשמית הרוסית של המלחמה במספר 55,000 הרוגים במהלך השלב השני של המתקפה הגרמנית (בין [[16 בנובמבר]] ו-[[5 בדצמבר]]) בלבד. במהלך הקרב עצמו טען סטלין כי הגרמנים אבדו 4.5 מיליון אנשים. הייתה זו התפארות חסרת בסיס.
שורה 116:
את אבדות ברית המועצות קשה יותר להעריך. הגרמנים טוענים, למשל, כי שבו 660,000 איש בשני "הכיסים" בוויאזמה ובבריאנסק, במהלך ההתקדמות הראשונית לעבר מוסקבה. נראה כי טענות אלו אינן מבוססות על ספירה של מספר השבויים כי אם על ספירה של מצבת כח אדם תאורטית במפקדות. מכל מקום המדובר במאות אלפים - הרוגים, פצועים ושבויים. ההערכה היא ש-500,000 חיילים סובייטים נהרגו בשלב המגננה של הקרבות, ועוד 140,000 במהלך מתקפת-הנגד. עבור הגבורה שהפגינו מגני העיר, הוענק למוסקבה התואר "עיר גיבורה" בשנת [[1965]], לציון 20 שנה לניצחון הסובייטי על גרמניה הנאצית בשנת 1945.
הניצחון בקרב מוסקבה נתן חיזוק משמעותי למורל הסובייטי, שכן הצבא הגרמני איבד את הילת הצבא הבלתי-מנוצח. לאחר שנכשלו במשימתם להביס את ברית המועצות במתקפה מהירה, נאלצו הגרמנים להתכונן למאבק עקוב-דם, ויומרתם להביס את ברית המועצות במסע מלחמת בזק בן שבועות ספורים, אבדה. הייתה זו הפעם הראשונה, מאז החל הוורמאכט במסעו לאורכה ולרוחבה של אירופה, שמטרה מבצעית עיקרית לא הושגה, ושהצבא נאלץ לוותר על שטח שבו כבר אחז. התקדמותו של הוורמאכט עד למועד זה הייתה ללא מעצורים - כיבוש [[אוסטריה]], [[צ'כוסלובקיה]], [[פולין]], [[נורווגיה]], [[דנמרק]], [[הולנד]], [[צרפת]], [[יוון]] ו[[יוגוסלביה]], נעשה במהירות, תוך שבועות ספורים, וללא כל נסיגה. הצבאות של מדינות אלו כותרו בתנועת מלקחיים מהירה, נכנעו, והובסו. גם החודשים הראשונים של המלחמה ברוסיה נראו כהמשך למגמה זו. עצירת הצבא הגרמני אל מול שערי מוסקבה הייתה חשובה על מנת לנפץ את התדמית הבלתי מנוצחת אחת ולתמיד.
קרב מוסקבה, ובמיוחד מתקפת הנגד הרוסית, הביאו את הפיקוד הגרמני למשבר. הערכתו הנכונה של היטלר, כי לו היה נשמע לעצת הגנרלים שלו ונסוג עם תחילת מתקפת הנגד, היה הדבר מביא לאסון, הביאה לכך שלאף אחד ממפקדיו לא היה יותר את העוז לקום כנגדו (פרט לקבוצת [[קשר העשרים ביולי|המתנגדים לשלטון]] מקרב הוורמאכט אשר המשיכה במחתרת ביתר שאת בניסיונות להתנקש בחייו ולהפיל את משטרו). בנסיבות דומות, כעבור שנה, ב[[הקרב על סטאלינגרד|קרב סטאלינגרד]] הביאה פקודה דומה של היטלר שלא לסגת אף שעל לאסון אסטרטגי, ולתחילת קיצו של הרייך השלישי.
שורה 123:
* [[אנטוני ביוור]], '''סטלינגרד''', [[הוצאת יבנה]] 2000.
* [[אלכסנדר ורט]], '''רוסיה במלחמה 1941 - 1945''', הוצאת [[מערכות]], 1968.
* [[אלן קלארק (היסטוריון)|אלן קלרק]], '''מבצע ברברוסה''', [[הוצאת מערכות]] 1979.
* [[ויליאם שיירר|ויליאם ל. שיירר]], '''[[עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי]]''' [[הוצאת שוקן]], 1976.
* ברייתווייט רודריק, '''מוסקבה 1941''', ספרית [[מעריב]], 2007.
שורה 132:
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Battle of Moscow|שם ויקישיתוף=הקרב על מוסקבה}}
* {{מערכות|אורי בר-יוסף ויעקב פלקוב|כישלון ביוני והצלחה באוקטובר - השפעת המודיעין על מהלכי מבצע "ברברוסה"|6/112976| 438, אוגוסט 2011}}
[[קטגוריה:קרבות ברית המועצות במלחמת העולם השנייה|מוסקבה, הקרב על]]
| |||