היסטוריה של המתמטיקה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←מצרים העתיקה: הגהה |
האזרח דרור (שיחה | תרומות) |
||
שורה 451:
אמנם פתרון כללי ל[[משוואה ממעלה שנייה]] היה ידוע עוד מימי ה[[בבל]]ים, אך לא היה פתרון כללי למשוואות ממעלה גבוהה יותר. במהלך המאה ה-16 התחרו ביניהם מתמטיקאים איטלקים בפתרון משוואות. [[שיפיונה דל פרו]] היה הראשון לגלות שיטה לפתרון [[משוואה ממעלה שלישית|משוואות ממעלה שלישית]] ב-[[1515]], אך שמר על פתרונו בסוד. [[ניקולו טרטליה]] גילה בנפרד שיטה משלו בשנת [[1535]], ו[[ג'ירולמו קרדאנו]] ו[[לודוביקו פרארי]] הרחיבו את פתרונו למקרים שלא טופלו על ידה. במהלך עבודתו על הפתרון של טרטליה גילה פרארי את הפתרון הכללי ל[[משוואה ממעלה רביעית]]. השיטות לפתרון המשוואות פורסמו בספר "[[האומנות הגדולה]]" של קרדאנו, שהתפרסם ב-[[1545]] (ראו [[היסטוריה של פתרון משוואות פולינומיות]]). בספר גם הוצגו לראשונה בהיסטוריה [[מספר מדומה|מספרים מדומים]], משום שהם מופיעים במהלך פתרון משוואות ממעלה שלישית, גם במקרים בהם הפתרונות הסופיים [[מספר ממשי|ממשיים]].
[[כומר|האב]] [[מרן מרסן]] היה מתמטיקאי צרפתי. הוא תרם למתמטיקה את הנושא של [[מספר מרסן|מספרי מרסן]] הקרויים על שמו. אלו מספרים מהצורה <math>\ M_n=2^n-1</math>לכל n טבעי, וכן חוקי מרסן המתארים את תיאום התנודות של [[מיתרים]].
תרומה משמעותית של מרסן למדע ולמתמטיקה היתה עידודם של חוקרים לפרסם את תוצאות מחקריהם בפומבי ולשתף פעולה במקום לשמור אותם בסוד. הוא שילב בכך את יכולותיו הבין אישיות.{{הערה|שם=סינג|[[סיימון סינג]], [[המשפט האחרון של פרמה (ספר)|המשפט האחרון של פרמה]], 1997, עמ' 64-66}} פעולות אלה הובילו לפרסום מאמרים רבים של מדענים ומתמטיקאים מכל רחבי אירופה והפיץ את תגליותיהם למדענים אחרים. מרסן התכתב עם עשרות מדענים ומתמטיקאים ובכללם [[פייר דה פרמה]], [[בלז פסקל]], [[רנה דקארט]], [[כריסטיאן הויגנס]], [[גלילאו גליליי]], [[אוונג'ליסטה טוריצ'לי]], [[ג'ון פל]] ו[[תומאס הובס]]. מרסן ניהל במנזרו חוג שבו נפגשו והתארחו מיטב אנשי המדע של אירופה. הקבוצה שייסד היתה לימים לגרעין של האקדמיה הצרפתית.
מרסן היה נחוש להלחם בסודיות שאפיינה את המחקר עד לתקופתו ולעודד מדענים לסייע ולהסתייע במחקרים של מדענים אחרים. לפני תקופתו מתמטיקאים רבים העדיפו לשמור על שיטות הפעולה שלהם בסוד בדומה לסוד מסחרי. כאשר חוקר סרב להתייצב במפגשי הקבוצה שלו, מרסן נהג להעביר לחברי הקבוצה את כל החומרים שאדם זה שלח עליו עד אז, כולל מכתבים ומאמרים שנשלחו אליו באופן פרטי. התנהגות זו נחשבה לא מוסרית אבל מרסן טען להגנתו כי חילופי המידע יועילו למתמטיקה ולמדע, ולמין האנושי בכלל. הפרת הסודיות גרמה למריבות קשות בינו לבין חוקרים שונים.{{הערה|שם=סינג}}
במאה ה-16 החל העיסוק ב[[הסתברות]], בעבודתו של המתמטיקאי האיטלקי [[ג'ירולמו קרדאנו]], שהיה מהמר נלהב. עם זאת מקובל לראות את שנת [[1654]] כתאריך הלידה של [[תורת ההסתברות]]. בשנה זו התנהלה תכתובת בין [[פייר דה פרמה]] לבין [[בלז פסקל]], בעניין הדרכים לחישוב ההסתברות במשחקי מזל מסוימים. הצעדים הבאים נעשו על ידי [[כריסטיאן הויגנס]], [[יאקוב ברנולי]], [[סימאון דני פואסון|פואסון]] ו[[קרל פרידריך גאוס|גאוס]]. המשך ביסוסה של תורת ההסתברות נעשה בתחילת המאה ה-19.
| |||