ממלכת בולגריה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מפתח-רשימה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
הסרת קישורים עודפים, תיקון כיווניות הערת שוליים |
||
שורה 3:
| מדינה=ממלכת בולגריה השלישית
| סוג מדינה=לשעבר
| תמונה=
| שם בשפת המקור=
| מוטו לאומי=
שורה 21:
| תאריכי פירוק =[[1 בדצמבר]] [[1946]]
| ישות קודמת={{דגל|בולגריה}} [[נסיכות בולגריה]]
| ישות יורשת={{דגל|בולגריה}} [[הרפובליקה העממית הבולגרית]] {{ש}}
| שליטים בולטים=
| שטח בעבר=
| תאריך שטח בעבר=
| אחוז מים=
| דת=
| מטבע=[[לב (מטבע)|לב]]
| סימון מטבע=
שורה 46:
באפריל [[1876]] פרץ [[מרד אפריל הבולגרי]], אשר דוכא באכזריות על ידי העות'מאנים, תוך גרימת 12,000 הרוגים מקרב האוכלוסייה הנוצרית. המעצמות ניסו לכפות על העות'מאנים שינוי ביחסם לאוכלוסייה הנוצרית במסגרת [[ועידת קונסטנטינופול]] אך ללא הועיל. באפריל 1877, הכריזה האימפריה הרוסית מלחמה על האימפריה העות'מאנית והיא הסתיימה בתבוסה העות'מאנים וכיבוש כל אזור בולגריה על ידי הרוסים.
ב-[[3 במרץ]] נחתם [[חוזה סן סטפנו]] במסגרתו הכירה האימפריה העות'מאנית במתן [[אוטונומיה]] לבולגריה (אשר בה כלולים כל [[רומליה]] ו[[פלך הדנובה]]). האימפריה הבריטית שחששה מהגמוניה רוסית ב[[בלקן]] כפתה שינויים בחוזה במסגרת [[קונגרס ברלין]]. השינוי המהותי היה הפיכת חלק מבולגריה לנסיכות עצמאית ו[[ווילאייט]] [[רומליה המזרחית]], שבירתו [[פלובדיב]] הוחזר לאימפריה העות'מאנית.{{הערה|1=L.S.Stavrianos ,'''The Balkans Since 1453- Balkan Crisis and the treaty of Berlin: 1878'''|שמאל=כן}} כעשרים כפרים של מוסלמים-בולגרים ([[פומאקים]]) בהרי [[רודופי]] סירבו להכיר בריבונות רומליה המזרחית, והקימו את הרפובליקה הפומאקית. ב-[[29 באפריל]] [[1879]] מונה בהמלצת הרוסים ואישור האספה הלאומית הבולגרית, [[אלכסנדר בטנברג, נסיך בולגריה|אלכסנדר בטנברג]] לנסיך בולגריה. הנסיכות אימצה את [[חוקת טרנובו]] שהייתה חוקה מתקדמת וליבראלית לתקופתה, שהבטיחה את זכויות המיעוטים.
בשנת [[1887]] נערכה הפיכה צבאית בנסיכות, ואלכסנדר בטנברג התפטר מתפקידו, ולאחר מכן הוכרז פרדיננד מבית [[סקסה-קובורג-גותה]] על ידי האספה הלאומית הבולגרית, כנסיך [[פרדיננד הראשון, מלך בולגריה|פרדיננד הראשון]]. בזירה הפנים בולגרית השכיל פרדיננד להפוך את בולגריה למדינה אירופאית מתוקנת, שיקם והרחיב את תשתיות התחבורה, החשמל והמים ובנה שירותים ציבוריים לאזרחי הנסיכות.
שורה 53:
בשנת [[1908]] הכריז פרדיננד על התנתקותו הסופית מ[[האימפריה העות'מאנית]] ובולגריה הפכה מנסיכות לממלכה.{{הערה|בר-זוהר, מיכאל, '''הרכבות יצאו ריקות''', הוצאת הד ארצי, ירושלים, 1999, עמוד 25.}} בתחום מדיניות החוץ ביצע פרדיננד שגיאות מכריעות שנבעו מחוסר ניסיונו הפוליטי מחד, וחלומו להפוך למלכה של "בולגריה הגדולה", מימי הזוהר של האימפריה הראשונה מאידך. ב-[[1912]] הצטרף המלך ל[[הליגה הבלקנית (ברית)|ליגה הבלקנית]] ב[[מלחמת הבלקן הראשונה]] במטרה לגרוע שטחים מהאימפריה העות'מאנית. הצבא הבולגרי החדש, זכה להישגים כגון כיבוש מרבית חבל [[תראקיה]] והם זכו להכרה במסגרת [[הסכם לונדון (1913)]]. אך רעיון בולגריה הגדולה לא הירפה מהמלך ועד מהרה הסתכסך עם חברותיו לליגה הבלקנית ופרצה [[מלחמת הבלקן השנייה]], כשמטרתה של בולגריה, להשיג נתחים טריטוריאליים גם ב[[מקדוניה]]. לא רק שבולגריה לא הצליחה בהשגת שטחים נוספים, אלא אף איבדה את מרבית הישגיה כולל חבל תראקיה ו[[דוברוג'ה]] והעניין בא לידי ביטוי ב[[הסכם בוקרשט (1913)]].
המלך הבולגרי לא ויתר על שאיפותיו, הצטרף ל[[מעצמות המרכז]] ב[[מלחמת העולם הראשונה]] וב-[[15 באוקטובר]] [[1915]] תקף את [[סרביה]]. המלחמה שהחלה בתנופה רבה הסתיימה בתבוסה לצבאות [[מדינות ההסכמה]] וסכנה ממשית לאובדן העצמאות. ההרפתקנות הצבאית של המלך פרדיננד ושאיפותיו לחזור לגבולות [[האימפריה הבולגרית הראשונה]], עלו לבולגרים במלחמות הבלקן ומלחמת העולם הראשונה ברבע מליון חיילים ואזרחים הרוגים ,{{הערה|1=Schurman, Jacob Gould,. '''The Balkan Wars 1912 To 1913'''|שמאל=כן}}{{הערה|1='''US War Dept 1924''' data listed in the Encyclopedia Britannica }} ולמלך עצמו בכיסאו עליו נאלץ לוותר ב-[[3 באוקטובר]] [[1918]].
בנו בכורו, הפך למלך [[בוריס השלישי, מלך בולגריה|בוריס השלישי]]. בשנותיו הראשונות בתפקיד, טרוד היה המלך בעיקר בניסיונות הישרדות אישיים בשל ניסיונות חוזרים ונשנים להתנקש בחייו. עד ינואר [[1935]] לא היה המלך דומיננטי במהלכי השלטון, אך לאחר שהדיח את ראשי המשטר הצבאי של [[הליגה הצבאית של בולגריה|הליגה הצבאית]], הפך ל[[אוטוקרט]] באופן מעשי והידק את קשריו עם [[גרמניה הנאצית]] כמשקל נגד ל[[ברית המועצות]], אשר עודדה את החתרנות הקומוניסטית בממלכה ול[[צרפת]] אשר הייתה בעלת בריתה של [[ממלכת יוגוסלביה]], יריבתה ההיסטורית של בולגריה ב[[בלקן]].{{הערה|1=רומנו, אלברט. א, ''' יהדות בולגריה''', בתוך: אנצקלופדיה של גלויות, ירושלים, 1967, עמודים 512-514,566.}}
כך, עם פתיחת [[מלחמת העולם השנייה]] הכריזה בולגריה על נייטראליות, בהמשך חתמה על [[ההסכם התלת-צדדי]] והפכה לבעלת ברית של [[מדינות הציר]]. המלך הבולגרי התחמק ככל יכולתו משליחת חיילים בולגרים ללחימה פעילה בזוכרו את תוצאות מלחמת העולם הראשונה. חבל [[דרום דוברוג'ה]] הוחזר לבולגריה במסגרת [[הסכם קראיובה]] והצבא הבולגרי השתלט על חבלי [[תראקיה]] ו[[ווארדאר|מקדוניה הווארדארית]]. הממשלה האנטישמית של הממלכה בראשות פרופסור [[בוגדאן פילוב]] חוקקה את [[החוק להגנת האומה]] והצבא הבולגרי עצר וגירש למחנות ההשמדה את 11,343 יהודי תראקיה ומקדוניה ו[[פירוט]]. תוכניותיהם לגירוש 48,000 יהודי בולגריה לא צלחו. באוגוסט 1943, הלך המלך בוריס במפתיע לעולמו לאחר שלקה בהתקף לב.{{הערה|1=בר זוהר מיכאל, '''הרכבות יצאו ריקות''', עמודים 204-209.}}
הנסיך סימאון בן ה-6 הפך למלך [[סימאון סקסקובורגותסקי|סימאון השני]] ומונתה קבוצת [[עוצר (שליט)|עוצר]]ים בראשות [[קיריל, נסיך בולגריה|הנסיך קיריל]]. בספטמבר 1944 נכבשה [[סופיה]] על ידי [[הצבא האדום]] וברחבי הממלכה התחוללה [[הפיכה]] שהובלה על ידי [[חזית המולדת הבולגרית]]. בולגריה הצטרפה ל[[בעלות הברית]] וצבאה הצטרף לצבא האדום במלחמתו ב[[ורמכט]] הנסוג. בפברואר 1945 הוצאו להורג הנסיך קיריל, בוגדאן פילוב ועוד שורה ארוכה של פוליטיקאים, אנשי צבא ועיתונאים. למלך סימאון הותר להשאר בתפקידו והוא לא נפגע. ב-[[15 בספטמבר]] [[1946]] נערך משאל עם בחסות ברית המועצות, בו הוחלט על ביטול המלוכה בבולגריה והמלך סימאון יצא לגלות. באופן רשמי בוטלה המלוכה ב-[[1 בדצמבר]]
==קישורים חיצוניים==
| |||