פרה-פיגורציה – הבדלי גרסאות

 

במיוחד פרשיות מקראיות שעניינן ברכות ונבואות על העתיד, איפשרו לפרשנים נוצרים פירוש טיפולוגי אף ללא עקירת הפשט. כך למשל, אפילו פרשני הפשט ב[[אסכולת אנטיוכיה (נצרות)]] שהתנגדו בדרך כלל לאלגוריות, המתבססות על עקירת הפשט ומציאת משמעות נסתרת בתוכו, העדיפו להצביע על הקבלה בין פסוקים מהברית הישנה והחדשה, שרימזו לשיטתם על בואו העתידי של ישו ברמה שהתחרתה בפרשנות היצירתית של יריביהם מ[[אסכולת אלכסנדריה (נצרות)]] אשר נטו ל[[אלגוריה]]. תאודורט מקירוס, לדוגמה, כתב שפסוק הברכה העתידית הנאמר ל[[יעקב]] בבראשית כ"ז:ל"ט ("מִשְׁמַנֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ יִהְיֶ֣ה מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וּמִטַּ֥ל הַשָּׁמַ֖יִם מֵעָֽל") מתייחס בעצם מראש לטבעו האלוהי והאנושי של ישו הנוצרי. דמותו של יעקב היא איפוא טיפולוגית לזו של ישו.

[[יעקב]] [[ברכת יעקב|המברך את נכדיו]] מנשה ואפרים, משכל את ידיו משום שאפרים הצעיר הוא העתיד להיות הבכיר בין האחים. פרשנות פרה-פיגורטיבית לתמונה זו (כולל באמנות) מפרשת את שיכול הידיים כסימן ה[[צלב]] ואת מנשה כמסמן של הברית הישנה או את ישראל שבבשר, בעוד אפרים הצעיר מסמן את הברית החדשה או את ישראל שברוח, שהאלהים עתיד לבכרו על פני היהדות או הברית הקודמת. פרשנות נוצרית זו נשענה על התרגום הנוצרי לפסוק (בראשית מז, לא) 'וישתחו ישראל על ראש המטה', ולפיו 'המטה' (staff) אינו אלא הצלב.