דקדנס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הצלת 1 מקורות והוספת 0 לארכיון.) #IABot (v2.0.1
מ ויקיזציה (הסבר המושג לפני הדיון, הרחבה קלה, קישורים פנימיים, סידור המשפט).
שורה 1:
'''דקדנס''' (מצרפתית: '''Decadence'''), הוא מושג בתולדות הספרות ובביקורת התרבות והאמנות. מקורו במילה צרפתית שמשמעותה המילולית: שקיעה, ירידה, הידרדרות. כמושג תיאורטי נקשר הדקדנס בהיסטוריה של כמה [[סוגה ספרותית|סוגות]] בתחום הספרות והאמנות. הוא נגזר מתפיסה היסטורית לפיה תרבויות נולדות, משגשגות ולאחר מכן מידרדרות ושוקעות.
המונח "'''דקדנס'''" (מ[[לטינית]]: Decadere) פירושו: שקיעה, ניוון. השימוש המקורי במונח היה לשם תיאור שקיעתה של [[האימפריה הרומית]], וברבות השנים הפך השימוש במילה זו על דרך ההשאלה לתיאור שקיעתן של אימפריות שונות וחברות.
החל מאמצע [[המאה ה-19]] החלו לדבר על "דקדנס" כעל תהליך אותו עוברת החברה האירופית שעברה את שלב הבשלות ([[בל אפוק|"התקופה היפה", "La Belle Époque"]]) והגיעה לשלב הריקבון.
 
שלב סגנוני דקדנטי מיוחס לשירה הלטינית בתקופת הקיסרות הרומית המאוחרת, באמנות איטליה בשלהי תקופת הרנסנס ועוד. אולם יותר מכול זוהתה עם הדקדנס קבוצה של משוררים שכוננה במחצית השניה של המאה ה-19 את תנועת הדקדנס בספרות צרפת, כגון דה נרוול (Gerard de Nerval), בודלר, פול ורלן (Paul Verlaine) ורמבו (Arthur Rimbaud). הם הדגישו את המימד האסתטי ביצירה וכפרו במחוייבותו של היוצר...
עד מהרה החלו להתייחס לדקדנס כאל זרם ב[[אמנות]] ובעיקר ב[[ספרות]]. במונח זה השתמשו (במובנו השלילי) כדי לתאר את שיריו של [[שארל בודלר]], שירים המתארים [[פסימיות]] ומרה שחורה, [[חרדה]] וייאוש. זרם זה היה נחלתו של המעמד הבורגני והמשכיל, אשר לאחר תקופת השגשוג והפריחה באירופה ובעיקר בצרפת החל לחוות תחושות שיממון (ב[[צרפתית]]: "ennui" – מושג יסודי בחוויית הדקדנס).
 
המונח "'''דקדנס'''" (מ[[לטינית]]: Decadere) פירושו: שקיעה, ניוון. השימוש המקורי במונח זה ב[[ספרות]], היה לשם תיאור שקיעתה של [[האימפריה הרומית]],. וברבותברבות השנים הפך השימוש במילה זו על דרך ההשאלה לתיאור שקיעתן של אימפריות וחברות שונות. וחברות החל מאמצע [[המאה ה-19]] החלו לדבר על "דקדנס" כעל תהליך אותו עוברת החברה האירופית שעברה את שלב הבשלות ([[בל אפוק|"התקופה היפה", "La Belle Époque"]]) והגיעה לשלב הריקבון.
עדבהמשך מהרהלספרות, החלונעשה להתייחסשימוש לדקדנסבמונח דקדנס כאל זרם ב[[אמנות]] ובעיקר ב[[ספרות]]. השימוש במונח זההוא לרוב ביקורתי ושולל, ונעשה השתמשובו (במובנושימוש, השלילי)למשל, כדי לתאר את שיריו של [[שארל בודלר]], שירים המתארים [[פסימיות]] ומרה שחורה, [[חרדה]] וייאוש. זרם זה היה נחלתו של המעמד הבורגני והמשכיל, אשר לאחר תקופת השגשוג והפריחה באירופה ובעיקר בצרפת החל לחוות תחושות שיממון (ב[[צרפתית]]: "ennui" – מושג יסודי בחוויית הדקדנס).
 
הדקדנס נוטה תמיד אחר האלמנט החולני, המנוון, השולי וה"מוקצה". זרם זה שהחל ב[[צרפת]] עם שיריהם של [[תאופיל גוטייה]], [[שארל בודלר]], [[סטפאן מלארמה]], [[פול ורלן]] ו[[ארתור רמבו]] ועם הרומן "À rebours" (יצא לאור בעברית בשם "להפך") מאת [[ז'וריס-קרל הויסמנס]], שהפך "נושא הדגל" של הדקדנס, התפשט בצרפת (עם [[מרסל פרוסט]] ואחריו [[אנדרה ז'יד]] ו[[ז'אן ז'נה]]) ובאירופה התיכונה והמערבית כולה, למשל: [[גבריאלה ד'אנונציו]] ב[[איטליה]] ("העונג"), [[אוסקר ויילד]] ב[[אנגליה]] ([[תמונתו של דוריאן גריי]]), [[תומאס מאן]] ב[[גרמניה]] ([[מוות בוונציה]], [[הר הקסמים]]).
 
בפרשנות מודרנית יותר, דקדנס יכול לשמש גם כמילה שמזהירה משקיעה, אך גם יכול לתאר (באופן חיובי) חוויה, בילוי או אמירה או לאורח חיים נהנתני, [[אסקפיזם|אסקפיסטי]] ליברלי מתירני ומשוחרר., תיאורשסופו זהאו כדקדנטיהדרדרותו לאידועה, חייבאם להיותכי דווקאצפויה בהקשררק שליליבעתיד. ולעיתים אפילו חיובי.
 
== ראו גם==