גאוגרפיה של מונגוליה – הבדלי גרסאות

ה[[אקלים]] במונגוליה הוא [[אקלים יבשתי]] קיצוני, המושפע בעיקר מריחוקה מה[[אוקיינוס]]ים: הוא יבש במיוחד, והבדלי הטמפרטורה בין העונות ובין היום ללילה קיצוניים. החורף ארוך וקר מאוד והקיץ קצר במיוחד, ובו יורדים מרבית המשקעים. כמות המשקעים הגבוהה ביותר היא בצפון, עם ממוצע של 200-350200–350 מ"מ בשנה, והנמוכה ביותר היא בדרום: 100-200 מ"מ בשנה. בדרום המדינה, במחוזות הנמצאים ב[[מדבר גובי]], ובייחוד במחוז [[אומנוגובי]] (өмнөговь, "דרום הגובי"), יורדים משקעים מועטים מאוד. פירוש המילה ה[[מונגולית]] "גובי" (ב[[מונגולית]]: говь תעתיק: govʸ) הוא מדבר, אולם המונגולים מבחינים בין סוג זה של מדבר, שבו ניתן לקיים חיים, לבין מדבר-שממה (במונגולית: цөл, תעתיק: tsöl); אבחנה זו דומה לאבחנה שעושה העברית המקראית בין "מדבר" - אזור דליל במשקעים ובצמחיה אך מתאים למרעה, לבין "ישימון".

אחרי שנים רבות של גידול ב[[עיור]] ובתעשייה, הפכו השלטונות המונגולים מודעים למחיר הסביבתי של מדיניותם בסוף שנות ה-80. עיסוקם המאוחר של הרוסים בזיהומה של ימת באיקל גרם למונגולים לפעול למען שימורו של אגם חובסגול נור, המחובר לבאיקאל באמצעות נהר סלנגה-מורון. מפעל צמר שהזרים שפכים לאגם נסגר, ותנועת מיכליות ה[[נפט]] באגם הופסקה.