פונולוגיה – הבדלי גרסאות

'''פונולוגיה''' (מ[[לעז]]; ב[[עברית]]: '''תורת ההגה''') היא ענף ב[[בלשנות]] ותת-תחום ב[[דקדוק]] העוסקת בחקר היחסים בין ה[[הגה (פונטיקה)|הגאים]], תפקודם, וצירופם זה לזה בשפה נתונה.

פונולוגיה עוסקת בין היתר בחקר התפתחות ההגיה בשפות שונות היאלמות תנועות ועיצורים מסוימים או שינויים במעבר מאזור לאזור. לדוגמה חוק [[המעתק הכנעני]] קובע שבשפות שמיות צפון מערביות כמו העברית והצידונית מליםמילים המסתיימות בהברה סגורה המונעת בתנועת פתח כמו סַלַאם או חַלַאם צְפַאר הפכו לתנועה עגולה עם חולם מלא כמו בעברית: שלום, חלום וציפור.

[[פונטיקה]] (לעומת פונולוגיה) עוסקת בחקר המופעים השונים האפשריים של ה[[קול]]ות וה[[צליל]]ים המופקים בעת ה[[דיבור]] האנושי בלי קשר לשפה מסוימת. הפונולוגיה משתמשת במושגי ההגיה של הפונטיקה הבסיסית והכללית יותר ובונה על גביה יחידות של משמעות צלילית. ההגאים של כל שפה משמשים כבסיס לבחינת יחידות גדולות יותר של השפה כמו צורות המילים, (המורפמות, ובלשוננו צורנים) הנחקרים ב[[מורפולוגיה (בלשנות)|מורפולוגיה]], ה[[תחביר]] (חקר המשפטים) וה[[סמנטיקה]] (חקר המשמעים).

היחידה הבסיסית בה עוסקת הפונולוגיה היא הפונמה - ההגה הבודד. אוסף ההגאים של שפה הם הצלילים המובחנים ביניהם היוצרים מליםמילים ומשמעות. בעברית של ימינו /k/ ו/g/ (ק' ו-ג') הן יחידות נבדלות של צלילים, ומכאן שהן שני הגאים שונים ומובחנים זה מזה. התבוננות ב[[זוג מזערי]], כמו צמד המילים '''גיר''' ו'''קיר''', מראה ששני ההגאים הם בעלי משמעות שונה זה מזה למרותאף על פי שהם נבדלים ביניהם רק בצליל יחיד (כלומר רק [[פונמה]] אחת מבדילה ביניהם). לעומת זאת, הביטוי של האות ר - בצליל לשוני-רוטט (כפי שמבטאים ''"רומא''" באיטליה) לעומת הגייתה בצליל גרוני-ענבלי (כמו שמבטאים ''"ברלין''" בגרמנית) אינו מבחין בין מילים. וכך /kir/ במבטא איטלקי ו/kiʁ/ במבטא גרמני ייחשבו שניהם למילה במשמעות אחת "קיר", ויתרה מזו, ההגה /r/ וההגה /ʁ/ שניהם ייחשבו כביטוי להגה אחד המיוצג בכתב העברי באות ר.

הפונולוגיה עוסקת במילים כפי שהן נשמעות ולא בייצוגן הכתוב, וכך שתי המילים קורה וקורא הנשמעים בעברית החדשה באותו האופן /kore/, ינותחו בחקר פונולוגי באותו האופן.

נהוג לסמן את אוסף ההגיים כלומר אוסף הפונמות שאנו דנים בהם בין לוכסנים, לדוגמה /kir/. בשונה מסימון ההיגוי הממשי הפונטי של ההגה, אותו מסמנים (לפי תורת ההגיים - הפונטיקה) בתוך סוגריים מרובים [kir].

בשפות מסוימות יש קשר ישיר בין הפונמות לכתיב, וה[[פונמה]] מתורגמת לסימן גרפי או צירוף סימנים, אות או צירוף אותיות. הכתב הספרדי ברובו פונטי. באנגלית אות יכולה לסמן מספר פונמות, ואותה פונמה יכולה להיות מסומנת על ידי אותיות שונות או צירוף אותיות. העברית בעברה (בתקופה המקראית) הייתה שפה פונטית, וכל אות בה סימנה צליל אחר, אך גם בתקופה זו ש' שמאלית וס' התאחדו ל[[פונמה]]לפונמה אחת.

חיפוש אחר צורות של [[זוג מזערי]] הוא חלק ממחקר ולימוד כלל הפונמות בשפה; ברם, בשיטה זו לעיתים קרובות קשה לאתר פונמות, לכן נוקטים גם בשיטות אחרות. ([[זוג מזערי]] בְשפה הוא זוג מילים הנבדלות זו מזו בפונמה אחת בלבד, ונתפסות כבעלות שתי משמעויות שונות על ידי דוברי השפה.)

[[מעתק הגאים]] הוא מונח שהגה הבלשן, [[יעקב גרים]] (ראו: [[חוק גרים]]). הגאים מסוימים יכולים להשתנות עם הזמן. מונח זה מתייחס בעיקר לבלשנות המשווה. בעברית למשל לעיצור /z/ יש שני מקורות ב[[פרוטו-שמית]] ([[שפה אם|אם השפות]] ה[[שפות שמיות|שמיות]] - שפה משוחזרת) העיצור /z/ שקיים כיום בעברית והעיצור /d/ שנהגה כמו th (רכה) במילה the. בערבית עיצור זה נשמר במילה ד'הב, בארמית הוא נעתק ל-/d/ (עם קו תחתון) - דהב. בעברית - זהב.

*מילים שאולות. במליםבמילים שאולות מאותה [[משפחת שפות]] לא חלים אותם מעתקים. כך בעברית, במילה "תלתן", שהייתה אמורה להיקרא בעברית שלשן (מהמילה "שלוש"), שמקורן זהה, מהעיצור הפרוטו-שמי /t/ (עם קו תחתון) כמו th, במילה thin.

קושי בקידוד פונולוגי של ה[[מילה (בלשנות)|מילים]] עלול לפגוע בתפקוד של [[זיכרון עבודה|זיכרון העבודה]] המילולי, משום שהן לא מקודדות כראוי בלולאה הפונולוגית{{הערה|שם=זיכרון|{{פסיכולוגיה עברית|נופר ישי-קרין|הקשר בין זיכרון עבודה מילולי (ולא חזותי-מרחבי) לבין לקות בקריאה ולקות שפתית|1225|8 באפריל 2007}}}}.