הבדלים בין גרסאות בדף "קודשי קודשים"

אין שינוי בגודל ,  לפני 3 חודשים
קדשים-->קודשים, אחידות במיקום הערות שוליים
(קדשים-->קודשים, אחידות במיקום הערות שוליים)
'''קודשי קדשים''' הם סוג מסוים של [[קורבן (יהדות)|קרבנות]] שקדושתם חמורה, יותר מקרבנות [[קדשיםקודשים קלים]]. בקודשי קדשים אין חלק שנאכל לבעלי הקרבן, כאשר עולה אסורה באכילה, וחטאת ואשם נאכל רק ל[[כהנים]] ב[[העזרה|עזרה]], ואכילתם היא מצווה ומכפרת על הבעלים.
 
קודשי קדשים הם: [[קרבן עולה|עולה]], [[קרבן חטאת|חטאת]] (גם קורבנות העוף), [[קרבן אשם|אשם]], ושלמי ציבור (שלמי עצרת). כל [[קורבן מנחה|המנחות]]{{הערה| על פי הפסוק "וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מֵאִשֵּׁי ה'." ויקרא ב ג}} יש להם דינים משותפים עם קודשי הקודשים (חוץ מלחם התודה והנזיר{{הערה| {{רמב"ם||מעשה הקרבנות|ט|יב|ללא=שם}}-יד. }}).
 
==מקורות בפסוקים==
*'''אכילה''' - עולות אינן נאכלות כלל אך [[עורות קדשים|עורותם]] ניתנים לכהנים, בחטאות הנאכלות ובאשם לאחר הקרבת האימורים שאר הבשר נאכל ל[[כהנים]] זכרים. זאת לעומת שאר קדשים קלים שנאכלים על ידי הבעלים{{הערה|שם=בכור| במקרה של בכור הבעלים הם הכהנים, ומותר לתת מבשרו גם לאשת כהן, כמו [[תרומה (הלכה)|תרומה]]. {{רמב"ם||מעשה הקרבנות|י|ה|ללא=שם}} }}.
**'''מקום האכילה''' - קדשי קדשים שנאכלים הם רק [[העזרה|בעזרה]] בניגוד לקדשים קלים שנאכלים בכל ירושלים{{הערה| {{רמב"ם||מעשה הקרבנות|י|ה|ללא=שם}} }}.
**'''זמן האכילה''' - זמן האכילה של קודשי קדשים הנאכלים הוא יום ולילה (יום השחיטה, והלילה שלאחריו) מלאחר השחיטה, (גם [[קורבן תודה]], נאכל ליום ולילה). לעומת שאר הקדשים הקלים שזמנם שני ימים ולילה (חוץ מ[[קורבן פסח]], שנאכל רק בלילה שלאחר הקרבתו).
*'''זמן ה[[מעילה (הלכה)|מעילה]]''' - בקודשי קודשים נחשב כמועל בקודשים משעה שהקדשו, לאחר שנזרק דמו מועל רק אם השתמש בבשר הקורבן שמיועד להישרף על גבי המזבח. אבל דין מעילה בקודשים קלים, תחילת זמנו רק לאחר זריקת הדם על המזבח ורק על ה[[קורבן (יהדות)#חלקי הקורבן|אימורים]] שמיועדים להישרף על גבי המזבח.{{הערה| {{רמב"ם||מעילה|ב|א|ללא=שם}}-ו }}. הסיבה להבדל זה היא, שקודשי קודשים נחשבים מתחילה כמיועדים להקרבה, ורק לאחר זריקת הדם מתחדש ההיתר לכוהנים לאכול מן הבשר, ובכך פוקע ממנו איסור מעילה. לעומת זאת קודשים קלים אינם מוגדרים מלכתחילה כמיועדים להקרבה, ולכן לא נוהג בהם איסור מעילה בחייהם, ורק לאחר זריקת הדם, כשמתברר איזה חלקים מן הקורבן מיועדים להקטרה על המזבח ואיזה לאכילה, חל איסור מעילה על החלקים המיועדים למזבח.
 
==הערות שוליים==