בצלאל סמוטריץ' – הבדלי גרסאות

לפי התכנית, לפלסטינים תושבי [[יהודה ושומרון]] יוצע לחיות תחת השלטון הישראלי במעמד של [[תושבות|תושבים]], ולנהל חיים מוניציפלי במנהלות אזוריות נטולות מאפיינים לאומיים, שייבחרו בבחירות דמוקרטיות. האזורים הם: [[חברון]], [[בית לחם]], [[רמאללה]], [[יריחו]], [[שכם]] ו[[ג'נין]]. לפי התכנית הממשלים הללו מתאימים למבנה התרבותי וה[[חמולה|חמולתי]] של החברה הערבית, ועל כן יבטיחו שלום פנימי ושגשוג כלכלי. התוכנית אינה מעניקה לפלסטינים זכות הצבעה לכנסת, ובכך יישמר הרוב היהודי בקבלת ההחלטות במדינת ישראל. לפי סמוטריץ, העדר זכות ההצבעההצבעה לפרלמנט ריבוני מלא הוא לכל היותר "גירעון במובהקות הדמוקרטית", אך יישוםויישום התוכנית לא יהפוך את ישראל למדינת [[אפרטהייד]], משום שהיא מעניקה לפלסטינים זכויות דמוקרטיות רבות יותר מאשר הם מקבלים כיום או צפויים לקבל בכל הסדר אחר{{הערה|שם=בצלאל}}{{הערה|{{nrg|נדב שרגאי|התוכנית המדינית של סמוטריץ: לאומיות פלסטינית? לא על חשבוננו|893/997|8 בספטמבר 2017|1|2}}}}. התוכנית מציעה שלושה מודלים אפשריים לשיפור הרכיב הדמוקרטי בטווח הארוך: הענקת זכות הצבעה לפרלמנט הירדני; שיתוף בהחלטות אזרחיות ולא לאומיות; ואף [[אזרחות]] מלאה, בהתאם לכמות התושבים הערבים שיבקשו זאת ולגילויי נאמנות כגון שירות צבאי או לאומי. תושב שלא יהיה מעוניין בכך יקבל סיוע להגר למדינה ערבית שבמסגרתה יוכל לממש את שאיפתו הלאומית, או לכל מדינה אחרת. אלו שינקטו בפעולות טרור יטופלו בידי כוחות הביטחון בנחישות ובעוצמה רבה יותר ובתנאים נוחים יותר מהנהוג כיום, כך שייווצרו ייאוש מחזון המדינה הפלסטינית ודעיכה של המוטיבציה לטרור, כפי שלאחר [[מלחמת העצמאות]] קיבלו [[ערביי ישראל]] את השלטון הישראלי כעובדה מוגמרת.