אורי אליצור – הבדלי גרסאות

בשנת [[1975]], כשהוקמה ה[[התנחלות]] [[עפרה]], הצטרף אליצור ליישוב, והיה ממנהיגיו הבולטים. מתקופה זו החל להיות פעיל בתנועת [[גוש אמונים]]. מאז פעל בעמדות מפתח חשובות בציבור הדתי-לאומיהדתי־לאומי, ובהן: מזכ"ל [[מועצת יש"ע]], ממלא מקום מזכ"ל ה[[מפד"ל]], ו[[עורך]] ה[[עיתון]] "[[נקודה (עיתון)|נקודה]]".

ב[[הבחירות לכנסת האחת עשרה|בחירות לכנסת האחת עשרה]] ב-ב־[[1984]] היה מועמד במקום התשיעי (הלא ריאלי) ברשימת [[סיעת מורשה|מורשה]] לכנסת{{הערה|1=[http://www.idi.org.il/elections_and_parties/Documents/רשימות%20מועמדים/רשימות%20מועמדים%2011/כנסת%2011-%20מורשה.pdf רשימת המועמדים]}}.

בשנת [[1998]] שימש ראש לשכתו של [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]], [[בנימין נתניהו]]. לאחר [[הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה|בחירות 1999]], חזר לערוך את העיתון "נקודה", אותו ערך עד שנת [[2006]]. מאז שימש אליצור כעורך המשנה של העיתון "[[מקור ראשון]]", כשתפקידו העיקרי הוא עריכת ה"יומן", המוסף הפוליטי השבועי. בשנת 2013 מונה לעורך העיתון. בתקופת [[שלמה בן-צבי|שלמה בן־צבי]] כתב אליצור גם טור פוליטי ב"מוספשבת" של [[מעריב]].

אליצור היה [[בעל טור]] בעיתון "[[ידיעות אחרונות]]", ונחשב לאחד מחשובי הפובליציסטים בציבור הדתי-לאומיהדתי־לאומי. זוכה [[פרס סוקולוב]] למפעל חיים בתחום העיתונאות הכתובה, "על כתיבתו העיתונאית הבהירה, הרהוטה והמנומקת ועל תרומתו הייחודית לשיח הרב-קוליהרב־קולי בספירה הציבורית בישראל בתפקידיו כעורך".

אליצור הציג במאמריו גישה לפיה [[הסכסוך הישראלי-פלסטיני|הסכסוך הישראלי־פלסטיני]] לא ייפתר לעולם, שכן ה[[פלסטינים]] לעולם לא יוותרו על [[זכות השיבה]], דהיינו, על השמדת ישראל. לפיכך, טען אליצור, כי ישראל אינה צריכה לשאוף ל[[שלום]] — שאיפה שלדעתו לא תתממש לעולם, ותביא רק לתשלום מחיר מיותר בדמות איבוד נכסים אסטרטגיים ועקירת יישובים — אלא לשמור את הסכסוך "על אש קטנה", מצב שלדעתו מהווה את הרע במיעוטו. כמו כן, הרבה אליצור לכתוב על נפשעותו של [[טרור פלסטיני|הטרור הפלסטיני]] ועל הצורך ה[[מוסר]]י לנקום במחבלים. בתחום ה[[כלכלה|כלכלי]] הציג תפיסה [[קפיטליזם|קפיטליסטית]] של התנגדות לריבוי קצבאות.

{{ציטוט|תוכן=אילו היה הרוצח הישיש הזה מת בשלווה במיטתו או בעגלה שלו, זה היה אי-צדקאי־צדק משווע. עכשיו, כשהוא נשלח לגיהנום בדם ובאש, העולם נעשה צודק יותר. העולם בסוף השבוע הזה הוא מקום טוב יותר מהעולם של סוף שבוע שעבר. קודם כל מבחינה מוסרית, ואחר-כךואחר־כך מבחינה ביטחונית ומדינית. וזה הסדר הנכון. השאלה הביטחונית היא הוויכוח השני והפחות חשוב, כי המלחמה הזאת היא מלחמה על הצדק.}}

אליצור תמך ב[[פתרון מדינה אחת]]. ב-1990ב־1990 כתב מאמר ב'נקודה' שבו צידד ב[[סיפוח יהודה ושומרון למדינת ישראל]] והענקת זכויות אזרח לתושביהם הפלסטינים, שיהוו, על פי חזונו, מיעוט ערבי גדול במדינת ישראל (עד 25% מכלל האוכלוסייה בהינתן [[עלייה]] גדולה), בתום תהליך תלת-שלביתלת־שלבי ארוך טווח. בשלב הראשון, ההסברתי שעשוי להימשך שנים, על מדינת ישראל להניח בפני העולם את הדילמה לבחור בין התביעה הישראלית לתביעה הפלסטינית לבעלות על יש"ע. בשלב השני יתבצע סיפוח הדרגתי של שטחי יש"ע תוך מתן אזרחות וזכות בחירה לכנסת לכל ערבי שיצהיר הצהרת נאמנות למדינת ישראל. בשלב השלישי תסופח גם רצועת עזה למדינת ישראל לאחר תוכנית הגירה בינלאומית שתסייע לתושבים ערבים שיחפצו בכך -– להגר{{הערה|שם=של מי|אורי אליצור, '''של מי האדמה הזאת, לעזאזל?''', נקודה, אלול תש"ן, ספטמבר 1990}}.

לאליצור ארבעה אחים: תמר בן-אריבן־ארי, הפיזיקאי פרופ' שמואל אליצור, פרופ' [[יואל אליצור (חוקר מדעי היהדות)|יואל אליצור]] ופרופ' [[ורד נעם]], חוקרת [[תלמוד]] ב[[אוניברסיטת תל אביב]].

* {{העין השביעית|[[רן בנימיני]]|האני-מאמיןהאני־מאמין העיתונאי של האיש, שטוען שהימין הישראלי נתון תחת כיבוש|29005|1 בספטמבר 2004}}