ספרדי טהור – הבדלי גרסאות

'''ספרדי טהור''' (בראשי תיבות: '''ס"ט''', נהגה: "סמ"ך–טי"ת") הוא כינוי ששורשיו ב[[יהדות ספרד]] של [[ימי הביניים]] לתיאור [[יהודי]] שלא [[הוטבל לנצרות]]. לימים משמעות המונח קיבלה פנים חדשות, והוא בא לתארומשמעו יהודי אשר שורשיוששורשיו הם מיהדות ספרד בלבד.

המונח "ספרדי טהור" נולד בימי [[האינקוויזיציה הספרדית]]. מקורו ב[[ימי הביניים]], ושימשוהוא שימש את [[יהדות ספרד|יהודי ספרד]] כדי להבדיל בין יהודים ששמרו על דתם וזהותם היהודית בגלוי, לביןובין יהודים שהוטבלו לנצרות וחיו כ[[אנוסים]] ושבו לדתם בשלב מאוחר יותר.{{הערה|שם=פאפו}}. לנוצרים היה ביטוי מקביל, לִימְפְּיֵסָה דֶה סַנְגְרֶה, שהוא– "[[טוהר הדם]]." למושג(בספרדית: זהLimpieza היהde sangre, לִימְפְּיֵסָה דֶה סַנְגְרֶה) – מושג שנודעה לו משמעות חוקית ומעמדית לאחר השלמת ה[[רקונקיסטה]], וצייןואשר מוצאציין בלעדיאדם שמוצא מ"נוצרים ישנים" בלבד (ולא מיהודים מומרים).

בבוא [[הציונות]] ו[[עליות מראשית הציונות ועד קום מדינת ישראל|העליות הראשונות]], רוב יושבי [[ארץ ישראל]] היו יהודים ספרדים. קהילה ותיקה זו ישבה בארץ במשך מאות שנים וקיבלה את חלוצי הציונות, שחלקם הגדול היה ממוצא [[יהדות אשכנז|אשכנזי]] וממדינות [[סלאבים|סלאביות]]. ה[[סטריאוטיפ]] של ה"סמך־טיתים" קיבל משמעות [[אמביוולנטי]]ת. לדעת דוקטורחוקר התרבות היהודית הספרדית [[אליעזר פאפו (חוקר ספרות)|אליעזר פאפו]], המונח בישראל היהלא בלתיהיה פופולרי משום שבאתוס הציוני הוא נתפס על דרך הניגוד: "ספרדי טהור", מול אשכנזי שכביכול אינו טהור.{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=ד"ר אליעזר פאפו|כותרת=גלות ספרד במדינה העות'מאנית|כתובת=https://www.youtube.com/watch?v=WFeVqQ6hmPA|תאריך=27 בינואר 2019|מידע נוסף=בסדרת "היו זמנים באנטוליה", מכון ון ליר בירושלים}}.|שם=פאפו}}. לעומת זאת, לפי דוקטורה[[בלשן]] [[רוביק רוזנטל]], הפרשנות המקובלת היא דווקא חיובית: שילוב הדר עם עממיות, ותיקים אך אינם מתנשאים, מסורתיים ומתונים, דוברי [[עברית]] משובחת ונושאי דגל ה[[לדינו]].{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=רוביק רוזנטל|כותרת=מלח הארץ ומסעודה משדרות|כתובת=http://www.ruvik.co.il/הטור-השבועי/2007/20042007.aspx|תאריך=20 באפריל 2007|מידע נוסף=הטור השבועי של "הזירה הלשונית"}}.}}.

ראשי התיבות '''ס"ט''' המובאים בחתימת רבנים לעיתים מפורש כ"ספרדי טהור"{{הערה|{{קישורHebrewBooks| כללי|הכותב=מאיר היילפרין|כותרת='''הנוטריקון, הסימנים והכנוים'''|כתובת=http52496|וילנה://www דפוס ב.daat א.ac.il/daat/vl/notrikon/notrikon04.pdf|תאריך=1930|עמודים= קלעצקין, תרע"ב 1912, עמ' 188|מידע נוסףעמוד=הוצאת דרום}}234}}{{הערה|; {{קישור כללי|הכותב=[[ברוך הלוי אפשטיין]]|כותרת=מקור ברוך|כתובת=https://books.google.co.il/books?hl=iw&id=vsbXAAAAMAAJ&dq|תאריך=2004|עמודים=16|מידע נוסף=מכון שורשים (הוצאה מחודשת)}}}}. המתנגדים לאפשרות זאת מסבירים שלאורך ההיסטוריה לא היה מקובל שיהודי יתגאה במוצאו הגאוגרפי עד כדי שיאמץ לעצמו חתימה מעין זו. ודאי לא בספרד, שהעבירה את יהודיה עינויים ותלאות. הרב [[מאיר מזוז]] והפרופסורוהחוקר [[יהודה רצהבי]] מביאים שגם רבנים אשכנזים ותימנים חתמו באופן זה.{{הערה|הרב מאיר מזוז, כתב העת "אור תורה", הוצאת [[ישיבת כסא רחמים]], בני ברק, תמוז תשמ"ג}}{{הערה|פרופסור; יהודה רצהבי, "אוצר לשון הקודש של בני תימן", תל אביב.}}.

* '''סין טין''' -– קרי, עפר ואפר.; ביטוי של ענווה והתבטלות בפני האל, שמקורו בדברי [[אברהם]] ל[[אלוהים (יהדות)|אלוהים]]: {{ציטוטון|וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר}}.{{הערה|בראשית יח, כז}}.

* '''סופו טוב''' -– כלומר איחולי כל טוב.{{הערה|{{קישור כללי|כותרת=ס"ט ; שמות משפחה|כתובת=http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2771|מידע נוסף=דעת לימודי יהדות ורוח, [[מכללת הרצוג]]}}.}}.

* '''סימנא טבא''' - סימן או דבר טוב.{{הערה|מובא במאמר בכתב עת "ישע ימינו".{{הבהרה|היכן? איזה גיליון/שנה/מאמר/עמודים?}}}}.

* '''S'''anc'''t''' -– "קדוש" ב[[לטינית]], האותיותוהאותיות "ST" מתחלפות באותיות העבריות ס"ט. יהודי ספרד נהגו בימי האינקוויזיציה לציין את אבותיהם שמתוש[[מוות על קידוש השם|מתו על קידוש השם]] כקדושים.{{הערה|כך מובא לדעת מרדכי יונה שׁוחט ובודק (מישו"ב) ראזענפעלד ב"בתוך {{HebrewBooks| מאיר היילפרין|'''הנוטריקון, הסימנים והכנוים'''|52496|וילנה: דפוס ב. א. קלעצקין, תרע"ב 1912, עמ' 188|עמוד=234}}.}}