הבדלים בין גרסאות בדף "הטבח בנהריים"

הוסרו 37 בתים ,  לפני 3 חודשים
מ
קידוד קישורים, החלפות (, אזור, ביטחונ, מאויש, ב-1994, בית הספר, ]] , [תת-אלוף, הנחיה)
מ (קידוד קישורים, החלפות (, אזור, ביטחונ, מאויש, ב-1994, בית הספר, ]] , [תת-אלוף, הנחיה))
[[קובץ:Naharayim memorial2.JPG|ממוזער|שלט הנצחה לשבע התלמידות, באתר נהריים ]]
'''הטבח בנהריים''' היה [[פיגוע]] שביצע [[צבא ירדן|חייל ירדני]] באי השלום ב[[נהריים]], במהלכו רצח שבע נערות ישראליות ופצע שש אחרות.
 
==רקע==
{{ערך מורחב|נהריים}}
'''נהריים''' הוא אתר היסטורי ב[[בקעת הירדן]], הנמצא בין [[ישראל]] לבין [[ממלכת ירדן]], סמוך ליישוב [[אשדות יעקב איחוד]]. שם המקום נגזר מהיותו בנקודה שבה מתמזג נהר ה[[ירמוך]] עם [[נהר הירדן]]. במקום שכן [[תחנת כוח|מפעל החשמל]] של [[חברת החשמל]], על גדות שני נהרות (מכאן השם "נהריים") - נהר ה[[ירמוך]] ו[[נהר הירדן]]. הירמוך מתחבר לנהר הירדן במסלול העובר ממזרח ומערב, כאשר נהר הירדן זורם מצפון מזרח לדרום מערב. מיד לאחר המיזוג מתעקל הירדן לדרום מזרח, וכך נוצרת מעין לשון יבשה, שכונתה לאחר [[הסכם השלום עם ירדן]] ב-[[1994]] "אי השלום".
 
במהלך [[שנות ה-20 של המאה ה-20]] פעל [[פנחס רוטנברג]] להקמת מפעל [[הידרואלקטרי]] לייצור חשמל באיזורבאזור נהריים. המפעל הושלם ב-[[1932]]. במהלך [[מלחמת העצמאות]] כבש [[צבא עיראק]] את המקום, הרס את היישוב הסמוך שנבנה עבור עובדיו ובזז את המפעל. כ-45 שנים לאחר מכן, במשא ומתן לקראת חתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן, הוסכם שישראל תכיר בריבונות הירדנית על שטח נהריים, שנמצא בשטחה על פי הגבול ה[[המנדט הבריטי|מנדטורי]], וירדן תכיר בקניין הישראלי בשטח, שנרכש על ידי חברה יהודית. בהתאם, הוסכם שתהיה גישה חופשית לישראלים לאזור זה, ללא צורך בדרכונים או אשרות.
 
==הטיול והטבח==
[[קובץ:PikiWiki Israel 1563 Naharayim- Israel-Jordan peace project נהריים.jpg|ממוזער|מעבר הגבול בין ישראל לירדן, בדרך לנהריים]]
ל[[משרד החינוך, התרבות והספורט]] לא הייתה הנחייההנחיה ברורה באשר לכניסת תלמידים לאי השלום, ולא ניתנו אישורים בטחונייםביטחוניים לטיולים באיזו רזה. קצין הביטחון של [[החברה להגנת הטבע]] הנחה את [[בית ספר שדה|בתי ספר שדה]] של החברה שלא לקיים טיולים עם תלמידי בתי ספר וחניכי תנועות נוער בנהריים. מאידך, פרסומים שונים של אישים במשרד ושל גופים הקשורים אליו עודדו ביקור באתר. על פי רישומי [[משטרת ישראל]], שהייתה אחראית על מעבר הגבול, בשנת 1996 בקרו באתר כ-100,000 ישראלים, ובהם עשרות אלפי תלמידים.{{הערה|דו"ח וועדת הבדיקה, עמ' 14 - 18.}}
 
התלמידות שנפגעו בטבח היו תלמידות בית הספר המקיף הדתי [[אמי"ת]] ע"ש פירסט, ב[[בית שמש]]. הן השתתפו ב[[טיול שנתי|טיול השנתי]] של ביה"סבית הספר, שהיה משותף לשכבות ז' וח'. הבנים בשתי שכבות אלו יצאו לטיול חודש לפניהן (בפברואר 1997), ובחודש מרץ הגיע תורן של הבנות. מסלולי הטיולים לבנים ולבנות היו זהים: [[הר הגלבוע]], [[הר ארבל]], ואתרים ב[[בקעת הירדן]].{{הערה|דו"ח וועדת הבדיקה, עמ' 19; נספח 22 לדו"ח הוועדה.}} במהלך הטיול השנתי של כיתות הבנים מנע מזג האוויר את הירידה בהר הארבל, והוחלט שהתלמידים יבקרו במקום זאת ב[[חצר גשר הישנה]] ובאי השלום. הטיול של התלמידים עלה יפה, ובעקבות שביעות הרצון הוחלט שגם הבנות תבקרנה באתרים אלה.{{הערה|דו"ח וועדת הבדיקה, עמ' 19 - 20.}}
 
הטיול השנתי של הבנות התקיים בימים שלישי - חמישי, [[ב' באדר ב'|ב']] - [[ד' באדר ב']] [[תשנ"ז]], [[11 במרץ|11]] - [[13 במרץ]] 1997.{{הערה|דו"ח וועדת הבדיקה, עמ' 21. התאריכים העבריים המופיעים בדו"ח אינם מדוייקים, שכן הטיול אמור היה להסתיים ביום חמישי ולא ביום שישי.}} התלמידות טיילו בשני מסלולים מקבילים, באחד מהם כיתות ז' ובשני כיתות ח'. תלמידות כיתה ז' ביקרו באי השלום ביום רביעי, ג' אדר ב', 12 במרץ, והביקור עבר בשלום. תלמידות כיתות ח' הגיעו לביקור באי למחרת, יום חמישי, ד' אדר ב', 13 במרץ.{{הערה|שם=דוח21|דו"ח וועדת הבדיקה, עמ' 21.}} אל התלמידות נלוו שני מורים (שהיו גם מאבטחי הטיול) ושתי מורות, וכן מדריך מטעם חצר גשר הישנה. במעבר הגבול הפקידו המורים את נשקיהם, שכן אסור היה לישראלים להיכנס חמושים אל השטח הירדני. לאחר בדיקה אישרו הירדנים את כניסת האוטובוס לשטח אי השלום, והתלמידות ירדו מן האוטובוס כאשר הגיע לרחבת התצפית, שפנתה מזרחה. מול הרחבה עמד מגדל שמירה, שהיה מאויישמאויש בחיילים ירדניים. בנוסף לתלמידות היו במקום גם זוג מטיילים ישראלים נוסף, ומדריך שליווה אותם.{{הערה|שם=דוח21}}
 
עם תחילת ההסבר נשמע צרור יריות, שהסתבר מאוחר יותר שנורה על ידי אחד החיילים הירדניים בשם אחמד מוסא דקמסה. החייל ירה במשך כמה דקות על התלמידות, עד שהירי הופסק, כנראה בשל תקלה בנשקו.{{הערה|{{Nrg|אורלי גולדקלנג|20 שנה אחרי: העדה לטבח עוד שומעת את הזעקות|872/111|1/4/2017|1|2}}}} לדברי התלמידות והמורים שאר החיילים הירדניים לא ניסו להפסיק את הירי ואף היו אדישים למתרחש. המורים ניסו להוריד את הבנות מן הגבעה שעליה הייתה התצפית, העלו את כל התלמידות שלא נפגעו לאוטובוס, ועמן העלו גם שתי פצועות וכן את זוג הישראלים שהיה במקום. בגבעה נותרו תלמידות שנהרגו וכמה פצועות נוספות. האוטובוס נסע ויצא משטח אי השלום, ובמקביל השתלטו חיילים ירדניים על איזוראזור התצפית, ומנעו גישה לתלמידות שנותרו בו. כוחות חילוץ והצלה ישראליים שביקשו להיכנס לאיזרו הטבח עוכבו במעבר הגבול על ידי הירדנים, ורק לאחר כ-40 דקות הורשו להיכנס. בזמן זה פינו הכוחות הירדניים את ההרוגות ואת אחת המורות שנפצעה לעיירה הקרובה, [[שונה (ירדן)|שונה]]. על פי העיתון [[הארץ]], מאות ירדנים הגיעו לבית החולים וביקשו [[תרומת דם|לתרום דם]] עבור הפצועות.{{הערה|דו"ח וועדת הבדיקה, עמ' 22 - 23.}}{{הערה|{{הארץ|ליטל לוין|13.03.1997 / 7 תלמידות נרצחו במובלעת נהריים, היום לפני 14 שנה|1.1166443|13.3.2011}}}} בתיאום עם השלטונות הירדניים פינו מסוקים של צה"ל, ובהם לוחמי [[יחידת החילוץ והפינוי בהיטס]] את ההרוגות ואת הפצועה מירדן.{{הערה|{{וואלה!|דנה ירקצי|"קיבלנו שקים לבנים עם גופות והעלנו אותם למסוק כאילו היו מלאכים"|3047864|12 במרץ 2017|news}}}}
 
בפיגוע נרצחו, כאמור, 7 תלמידות: נטלי אלקלעי, שירי בדאייב, נירית כהן, קרן כהן, יעלא מאירי, עדי מלכה וסיון פתיחי. ארבע תלמידות נוספות, ומורה אחת, נפצעו.{{הערה|דו"ח וועדת הבדיקה, עמ' 6.}}
[[קובץ:Naharayim memorial 9.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הגן שהוקם לזכר הילדות, עם שמותיהן]]
[[קובץ:PikiWiki Israel 19202 quot;Island of Peacequot; massacre memorial in H.JPG|שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה בחולון לזכר שבע הנערות שנרצחו ב"אי השלום"]]
עם לכידת החייל, הודיע הצבא הירדני שמדובר ב[[חולה נפש]]. לאחר מספר ימים הודיע [[חוסיין, מלך ירדן]] שהוא מתנצל אישית, קטע ביקור ב[[ספרד]] והגיע לביקור בישראל, במהלכו ביקר בבתי הורי התלמידות בעת שישבו שבעה בבית שמש. בנוכחות כלי תקשורת הביע המלך התנצלות בשם ממלכת ירדן, כשהוא כורע על ברכיו.{{הערה|Jerrold Kessel,{{כ}} [http://edition.cnn.com/WORLD/9703/16/israel.hussein/index.html With condolence visit to Israel, King Hussein spurs talks], באתר [[CNN]],{{כ}} 16 במרץ 1997}} כמו כן ביקר את הפצועות בבית החולים, והורה על מתן פיצוי כספי למשפחות הנפגעות. צעד יוצא דופן זה בסכסוך הערבי-ישראלי הרגיע את הרוחות ברחוב הישראלי, ושיפר במעט את היחסים בין המדינות. הרוצח נידון בבית דין צבאי ירדני למאסר עולם, שבירדן משמעותו בדרך כלל 25 שנות מאסר עם עבודת פרך. עונש המוות הקיים בחוק הירדני לא הושת עליו, בנימוק שבריאותו הנפשית הייתה מעורערת בעת ביצוע המעשה.<!-- {{הערה|[http://www.arabicnews.com/ansub/Daily/Day/970721/1997072118.html Daqamseh sentenced to life in prison for killing Israelis], באתר Arabic News.com,{{כ}} 21 ביולי 1997}} --> חוגים בירדן, המתנגדים להסכם השלום, יצאו להגנתו של הרוצח, בטיעונים שונים, וגינו את התנהלותו של המלך חוסיין.
 
בפברואר [[2011]] השתתף [[שר המשפטים]] הירדני, שכיהן בעבר כעורך דינו של דקמסה, בהפגנה שקראה לשחרורו, ואף כינה אותו "גיבור".{{הערה|{{ynet|סוכנויות הידיעות|ירדן: שר המשפטים הפגין למען רוצח הישראליות|4028539|14 בפברואר 2011}}}} ביוני 2011 טען דקמסה בריאיון עיתונאי כי לא ביצע כל פשע אלא מילא את חובתו הדתית והלאומית.{{הערה|{{ערוץ7|דלית הלוי|רוצח הנערות: ביצעתי חובתי הלאומית והדתית|221094|12 ביוני 2011}}}}
ב-12 במרץ 2017 שוחרר דקמסה מהכלא, לאחר 20 שנות מאסר.{{הערה|1={{דבר ראשון|סוכנות AP והמערכת|רוצח שבע התלמידות בנהריים שוחרר מהכלא אחרי 20 שנה|58269|12 במרץ 2017}}}}
 
[[משרד החינוך]] הקים וועדת בדיקה לבדיקת האירוע. בראש הוועדה עמד [[תת -אלוף]] ב[[שירות המילואים בישראל|מילואים]] [[יגאל פרסלר]]. הוועדה המליצה על שורה של צעדים משמעתיים כלפי אישים וגורמים שונים שהיו קשורים לאירוע, אך הדגישה ש"הליקויים בתפקודם של גורמים שהיו מעורבים בביצוע הטיול לא גרמו, לא במישרין ולא בעקיפין, לאסון הנורא".{{הערה|דו"ח וועדת הבדיקה, עמ' 24.}} כמו כן המליצה הוועדה על שורה של שינויים ארגוניים בדרך ניהול ותיאום הטיולים.{{הערה|דו"ח וועדת הבדיקה, פרקים 4 - 6.}}
 
==הנצחה==
*במקום הרצח הוקמה [[אנדרטה]] לזכר הבנות שנרצחו, ביוזמה וביצירת [[אורנה שמעוני]], הבנויה משבע תלוליות עפר המוקפות ב[[דשא]], כשבכל תלולית מעוצב שמה של אחת הבנות באמצעות [[פרח]]ים.{{הערה|[http://www.eyarok.org.il/2013/04/%D7%91%D7%90%D7%99באי-%D7%94%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9Dהשלום-4/ באי השלום], אתר [[קק"ל]]}}
*ב[[רחוב ההסתדרות (חולון)|רחוב ההסתדרות]] פינת דוד אלעזר ב[[חולון]] הוקמה אנדרטה ממתכת של הפסל משה צובל לזכר שבע הנערות. האנדרטה היא בצורת עץ כפוף מצער ועליו המילה "שלום" כשאחת הזרועות של האות "שין", שבורה. בבסיס האנדרטה מפוסלים שבעה פרחים. ליד שמות הנערות נכתב "זכרו אותנו".
*על שם שבע ההרוגות קרויה שכונת '''פסגות השבע''' (מגדל המים) שבבית שמש, בה שוכן בית הספר בו למדו.
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה|Category:Naharayim memorial}}
* [https://www.archives.gov.il/archives/Archive/0b071706800171a7/File/0b07170680bce5ad "דין וחשבון של וועדת הבדיקה לטיול ביה"ס אמי"ת ע"ש פירסט במהלכו נרצחו שבע תלמידות בנהריים"] של משרד החינוך, ירושלים ניסן התשנ"ז, אפריל 1997, מאוחזר באתר ארכיון המדינה.
* {{הווידאופדיה|mbZhtG5rggY|הטבח באי השלום}}
* {{סרטונים}} [http://www.facebook.com/100000145838975/videos/vb.100000145838975/1745313642150147 עליה מלכה מספרת על היום שבו נפלה בתה קורבן לטרור], עם תמלול מלא, 30 באפריל 2017