לוריס איטי ננסי – הבדלי גרסאות

אורכו של הלוריס הוא תשעה עשר עד עשרים ושלושה סנטימטרים ומשקלו הוא כ-450 גרם. צבעו [[כתום]] למעט ראשו ה[[לבן (צבע)|לבן]] ובניגוד לפרימטים אחרים הוא לא מזנק. תזונתו מורכבת בעיקר מ[[חרקים]] ו[[בעלי חוליות]] קטנים כמו [[לטאות]], אך הוא אוכל גם [[עופות]] קטנים, [[לשד|מוהל עצים]], [[פירות]] ו[[צוף]]. המין מתרבה אחת ל[[שנה]] עד שנה וחצי. תקופת ה[[היריון]] היא כחצי שנה שלאחריה נולדים בין 1 ל-2 גורים שנגמלים מ[[חלב אם|חלב אמם]] בגיל שמונה חודשים. הנקבות מגיעות לבגרות מינית בגיל תשעה חודשים ואילו הזכרים מגיעים לבגרות רק בגיל 18–20 חודשים. טורפיו העיקריים הם [[דורסי יום]], [[פיתוניים]], [[גחניים]] ו[[חתוליים]]. מ-2020 סווג הלוריס על ידי ה-[[IUCN]] כנתון ב[[סכנת הכחדה]] עקב [[כריתת יערות]] וציד בשל [[רפואה סינית]].

ללוריס נשיכה רעילה,ארסית. את [[הארס]] הוא מייצר על ידי שילוב של הרוק שלו יחד עם הפרשה דמוית שמן מבלוטות ריח מיוחדות בצד הפנימי של מרפקיו.{{הערה|שם=arkive|[http://www.arkive.org/javan-slow-loris/nycticebus-javanicus/image-G120026.html Javan slow loris (Nycticebus javanicus)]|שמאל=כן}} הלוריס מפזר את הארס על מרבית חלקי פרוותו, באמצעות מציצת ההפרשה עם השיניים התחתונות וליקוק הפרווה ובשעת סכנה הוא מצטנף לכדור וחושף בפני הטורף את הפרווה החיצונית הארסית שלו.{{הערה|[http://animaldiversity.org/accounts/Nycticebus_coucang Nycticebus coucang slow loris]|שמאל=כן}} הנקבות נוהגות ללקק ולמרוח על צאצאיהן את ההפרשה הארסית כדי להגן עליהם מטורפים, הטורפים שמריחים את הריח נמנעים מלכתחילה מלתקוף את הלוריס, מה שמחפה על האיטיות שלו.