יוסף אליהו הלר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 45:
למד משפטים ב[[אוניברסיטת טרטו]]. בצעירותו תמך ב[[המהפכה הקומוניסטית|מהפכה הקומוניסטית]] כיוון שקיווה שהיא תביא שוויון לאזרחים בשטחים שבשליטת [[האימפריה הרוסית]], אך בעבודתו כראש לשכת מתרגמים רוסית, נוכח שגם תחת שלטון [[המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות|המפלגה הקומוניסטית]] קיים חוסר שוויון, והוא עקר לברלין בשנת [[1920]]. הלר תרגם לעברית מיוונית דיאלוגים אפלטוניים. הוא אף נטל חלק בפרויקט של תרגום כתבי אפלטון לעברית שיועד להתפרסם בשנים עשר כרכים, אולם בסופו של דבר פורסם רק הכרך הראשון. לצד הלר נטלו חלק בתרגום [[שאול טשרניחובסקי]] ו[[אריה (לאון) סימון]], ערך [[יוסף קלוזנר]]. במסגרת זו תרגם הלר את הדיאלוג [[פיידון (דיאלוג אפלטוני)|פיידון]].{{הערה|[https://www.magnespress.co.il/api/magnes/book/5630/preview הקדמה לדיאלוג מנון מהדורת 2014] [[הוצאת מגנס]]}} הלר השתתף בכתיבת [[אנציקלופדיה יודאיקה (אשכול)|אנציקלופדיה יודאיקה]]'''[[דרוש מקור]]''' בגרמנית עד שהעבודה על זו נעצרה על ידי הממשל הנאצי. לאחר שמצא את עצמו ללא עבודה החל ללמד עברית ושם פגש את אשתו לעתיד פרדריקה שרלוטה הנדל שהיתה תלמידתו, השניים נישאו בשנת 1936 ונולדה להם בת אחת.
ב[[1938]] נמלט עם משפחתו מגרמניה הנאצית והתיישב ב[[לונדון]]. ביושבו בלונדון פירסם הלר חוברות בענייני יהדות וציונות עבור הפדרציה הציונית של בריטניה הגדולה ואירלנד. כמו כן ייסד, ערך וכתב בכתב עת בשם "תרבות" שהוציאה הפדרציה.{{הערה|[https://www.nli.org.il/he/journals/NNL-Journals002105994/NLI כתב עת תרבות] באתר [[הספרייה הלאומית]]}} בנוסף ל"תרבות", במהלך השנים פירסם הלר מאמרים בכתבי עת שונים בתוכם ה[[ג'ואיש כרוניקל]], [[השילוח (כתב עת)|השילוח]] ו[[הדואר]]. לימד ב-Jews' College, [[בית הספר ללימודי יהדות בלונדון]] {{אנ|London School of Jewish Studies}}.
בשנת 1956 פירסם הלר, יחד עם [[אריה (לאון) סימון|אריה סימון]], את "אחד העם: האיש, פעלו ותורתו", ביוגרפיה אודות [[אחד העם]].{{הערה|{{דבר|ברוך שוחטמן|ספר חשוב על אחד העם|1956/08/10|00600}}}}{{הערה|{{חרות|יוחנן פוגרבינסקי|אחד העם|1956/02/03|00610}}, ([http://jpress.org.il/olive/apa/nli_heb/SharedView.Article.aspx?href=HRT%2F1956%2F02%2F03&id=Ar00743&sk=D02FDFAC קישור להמשך הכתבה])}} חלקו של הלר בכתיבת הספר התמקד בנושא העיוני של השקפותיו של אחד העם, בעוד סימון התמקד בהיבט ההיסטורי.
| |||