הילדא לוטן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏ראו גם: מיותר
שורה 41:
== קורות חייה ופעילותה ==
 
הילדא קוהן קיבלה את הכשרתה כ[[עובדת סוציאלית]] בשנת [[1924]] ב[[מינכן]], שם גם ניהלה את המחלקה לעבודה סוציאלית בין 1928–1931. לאחר מכן נישאה לד"ר [[גיורא לוטן]] (לשעבר גאורג לובינסקי), [[משפטן]] ופעיל ציוני בנושאי רווחה שלימים הקים את [[המוסד לביטוח לאומי]] בישראל, ועבדה במוסדות יהודיים לילדים בברלין. הזוג היגר ל[[היישוב|יישוב העברי]] ב[[המנדט הבריטי|פלשתינה המנדטורית]] בשנת 1938. בשנת 1944 עבדה במועצה לטיפול במשפחת החייל, ב[[חברת אשלג ארץ-ישראלית|חברת האשלג]] וכן כ[[שירות המבחן לנוער|קצינת מבחן]] מטעם ממשלת המנדט הבריטי. בנוסף התמחתה ועבדה ב[[מלב"ן]] (מוסדות לטיפול בעולים נחשלים), הייתה יועצת למחלקה לעבודה סוציאלית בעיריית תל אביב והרצתה בבית הספר לעבודה סוציאלית בירושלים שהוקם ונוהל על ידי [[סידי ורונסקי]].
 
בינואר 1968 פרשה לגמלאות אך המשיכה להתנדב במספר יוזמות פורצות דרך, יחד עם העובדת הסוציאלית פאני אולנדורף, גם היא יוצאת גרמניה, אשתו של המשפטן והעסקן הציוני [[פרידריך אולנדורף]]{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.jewishvirtuallibrary.org/ollendorff-friedrich|הכותב=|כותרת=Friedrich ollendorf in Jewish Virtual Library|אתר=|תאריך=}}}}. המרכזי שבהם היה פרויקט סיוע לקשישים בודדים בהתנדבות על ידי בני נוער מקבוצות שונות, תוך העלאת מודעות ומוטיבציה לאחריות קהילתית ולעשייה התנדבותית. כך, הונחו יסודות לטיפול בשתי אוכלוסיות חשובות שלא קיבלו מענה מספק: קשישים בודדים ו[[נוער בסיכון]], תוך יצירת היזון ותרומה הדדית ביניהן.
שורה 49:
מעבר לכך, הייתה בין המייסדות של עמותת [[מטב עמותה לשירותי טיפול ורווחה|מטב]] לטיפול בקשישים, ויזמה תוכניות הכשרה לפנסיונרים.
 
בשנת [[1977]] קיבלה את [[אות הנשיא למתנדב|פרס הנשיא]] על עשייתה ההתנדבותית ובשנת 1978 קיבלה פרס אש"ל על הצטיינות וחידוש בטיפול בקשישים.
 
הילדא לוטן הייתה דמות חשובה ביותר לשירותים הסוציאליים בישראל, בהיותה יוזמת של פרויקטים חשובים המתקיימים עד ימינו, ובעשייתה המחקרית אשר נתנה גיבוי לגישתה המקצועית. היא ראתה במתן כבוד וקבלה הדדית ערכים עליונים בעבודה הסוציאלית, ואף הקבילה את היחסים הטיפוליים ליחסי ההדרכה בהכשרה המעשית של סטודנטיות לעבודה סוציאלית: 'האמצעי הוא יצירת קשר תקין ואובייקטיבי בין המדריך לבין המודרך, וקבלת הזולת כמות שהוא. הודות לקשר זה מתפתח התלמיד לאדם חופשי, עצמאי ובלתי תלוי, העשוי ליצור קשר דומה עם הנזקקים'{{הערה|הילדא לוטן, 1957. 'מדידת התקדמות התלמיד בהכשרה המעשית לעבודה סוציאלית', '''סעד,''' 6,''' ''' עמ' 177}}.