תסיסנית המחקר – הבדלי גרסאות

'''תסיסנית המחקר''' (''Drosophila melanogaster'') הינוהוא [[מין (טקסונומיה)|מין]] של [[זבובים|זבוב]] השייך ל[[סוג (טקסונומיה)|סוג]] [[דרוזופילה]] ב[[משפחה (טקסונומיה)|משפחת]] ה[[תסיסניתיים]]. מכונה לעיתים זבוב הפירות (כינוי המשמש למספר מינים שונים).

הסיבה העיקרית לשימוש הנרחב במין זה הן התכונות הרלוונטיות לעולם המחקר, כגון מחזור חיים קצר, גנטיקה פשוטה - בעל גנום של ארבעה כרומוזמים ומספר רב של צאצאים בכל הטלה. מקור המין הוא באפריקה, אך נפוץ בכל העולם. ניתן למצוא תסיסניות בבתים, מסעדות ובמקומות בהם מוגש אוכל.

התסיסנית הינה בעלת גוף בצבע צהוב-חום כאשר הבטן מעוטרת בטבעות שחורות רוחביות. עינהן אדומות כתוצאה משני פיגמנטים: קסנתומטין שהוא חום ומקורו ב[[טריפטופן]], ודרוסופרינים, שהם אדומים ומקורם ב[[GTP]]. לתסיסנית יש [[דו-צורתיות זוויגית]], המתבטאת בכך שלנקבה יש גוף באורך של כ-2.5 ס"מ, ואילו הזכר קטן יותר ועם גב כהה יותר. מלבד זאת, לזכרים בוגרים ישנו טלאי שחור בבטן, וכן מערכת זיפים על הרגל, ושערות המקיפות את איברי המין המשמשים להיצמדות לנקבה במהלך ההזדווגות.

התסיסנית עוברת [[גלגול מלא]]. מתוך הביצים, באורך של כחצי מילימטר לאחר 12-1512–15 שעות, בוקעות הפגיות אשר גדלות למשך ארבעה ימים שבהם הן מתנשלות פעמיים - כ-24 וכ-48 שעות לאחר הבקיעה. במהלך זמן זה הן ניזונות ממיקרואורגניזמים הנמצאים בפירות ובסוכר של הפירות עצמם. האם מניחה על גבי הביצים [[צואה]], במטרה להקנות לצאצאים מיקרוביום תקין שמקורו בגוף שלה. הזחלים יוצרים [[גולם]], ובמהלך ארבעה ימים עוברים מטמורפוזה לשלב הבוגר.

הזכרים מבצעים סדרה של חמש התנהגויות כדי לחזר אחר נקבות. בתחילה, הזכר מכוון את עצמו בזמן שהוא מנגן שיר חיזור באמצעות הרחבה אופקית והרטטת הכנפיים. לאחר מכן הזכר מתמקם בחלק האחרוי של בטנה של הנקבה ביציבה נמוכה כדי להקיש וללקק את איברי המין הנקביים. לבסוף, הזכר מגלגל את בטנו ומנסה להזדווג. נקבות יכולות לדחות זכרים על ידי התרחקות, בעיטות והוצאת צינור ההטלה (ovipositor). ההזדווגות אורכת כ-15-2015–20 דקות אשר במהלכן הזכר מעביר מאות תאי זרע ארוכים (1.76 מילימטר) בנוזל הזרע לגוף הנקבה. הנקבות שומרות את הזרע בצינור ייעודי ובשני כיסים בצורת פטרייה. זרע מהזדווגיות שונות מתחרים על ההפרייהההפריה. מניחים שהזכר האחרון שהזדווג עם הנקבה אחראי להפריית 80% מהצאצאים. זכות הקדימה הזו נובעת כנראה מדחיקה של תאי הזרע מהפריות הקודמות מאיזורמאזור ההפריה.

הגנום של תסיסנית המחקר רוצף בשנת 2000, ואצור במאגר מידע בשם FlyBase. הגנום מורכב מארבעה זוגות כרומוזומים (2n=8) - זוג אחד של כרומוזומי מין (X,Y) ושלוש זוגות של כרומוזומים אוטוזומאליים הממסופרים 2-42–4. כרומוזום מספר 4 הוא קצר מאוד. הגנום מכיל 139.5 מיליון [[זוגות בסיסים]] ומכיל כ-15,682 [[גנים]], לפי גירסהגרסה 73 של הגנום. יותר מ-60% מהגנום הינו [[DNA לא מקודד]] המעורב ב[[בקרת שעתוק]]. קביעת המין בתסיסנית תלויה ביחס המספרי בין כרומוזום X לכרומוזומים האוטוזומליים, ולא מנוכחות כרומוזום Y כמו אצל אדם. למרות שכרומוזום Y כולו נמצא במצב של [[הטרוכרומטין]], דהיינו DNA דחוס, הוא מכיל לפחות 16 גנים אשר רבים מהם נחשבים להיות בעלי פעיליות הקשורות לזכרים.

=== דימיוןדמיון לאדם ===

מחקר שבוצע בשנת 2000 על ידי [[המכון הלאומי לחקר הגנום האנושי]] השווה בין גנום האדם לגנום התסיסנית, והעריך שכ-60% מהגנים שמורים בין שני המינים. לכ-75% מהגנים המעורבים במחלות ההומאניות הידועות ישנן התאמה בגנום התסיסנית. לכ-50% מהחלבונים של הזבוב יש הומולוגים יונקיים. התסיסנית המחקרית משמשת כמודל גנטי למספר מחלות אנושיות, כולל מחלות נוירודגנרטיביות כגון [[מחלת פרקינסון]], [[מחלת הנטינגטון]] ו[[מחלת אלצהיימר]]. נעשה שימוש בתסיסנית כדי ללמוד את המנגנונים המעורבים בהזדקנות ועקות חמצון, מערכת החיסון, [[סכרתסוכרת]], [[סרטן]] וסמים.