סכסוך לוב–צ'אד – הבדלי גרסאות

| תמונה = [[Fileקובץ:Mi-25 and Chinook.jpg|מרכז|200px]]

עם [[המרוץ לאפריקה]], [[האימפריה האיטלקית]] כבשה שטחים רבים ממה שיוודא לימים כלוב במעמקי ה[[סהרה]]. ב[[שנות השלושים]] הועבר לידיה גם חבל אזורו מידי [[אפריקה המשוונית הצרפתית]] במסגרת סיפוח חד צדדי אשר לא התקבל בידי צרפת. לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] שטחים אלו הוחזרו לידי [[האימפריה הקולוניאלית הצרפתית]] והועברו מאוחר יותר לידי [[צ'אד]] כאשר האחרונה השיגה [[עצמאות]].

במסגרת ה[[דה-קולוניזציה של אפריקה]] גם לוב כצ'אד השיגה עצמאות, ראשית הייתה [[מונרכיה|ממלכה]] תחת [[אידריס הראשון, מלך לוב]] ומאוחר יותר, ב[[הפיכה]] [[אסלאמיזם|אסלאמיסטית]] עלה [[מועמר קדאפי]] לשלטון [[דיקטטורה|דיקטטורי]] [[רדיקלי]].

משטריהן של שתי המדינות הוא זה שקבע את התמיכה בכל אחת מהן כנהוג בזמן [[המלחמה הקרה]].

בשנת [[1975]] לוב כבשה ובעקבות זאת סיפחה (ללא כל התנגדות משמעותית) את רצועת אזורו; אזור בגודל 70,000 קמ"ר בצפון צ'אד הסמוך לגבול. המהלך של קדאפי הונע על ידי שאיפות אישיות וטריטוריאליות, זיקה שבטית ואתנית בין תושבי צפון צ'אד לאלה שבדרום לוב, והכי חשוב - נוכחות באזור משקעי ה[[אורניום]] הדרושים לפיתוח [[נשק להשמדה המונית בלוב|אנרגיה אטומית]].

בשלבים הראשונים היחידות הלוביות זיכו את עצמן באספקה, תנאים והכנה מקצועית יותר מאשר במפגשים הקודמים כגון אשר אירע במהלך [[מלחמת לוב–מצרים]].

עם פלישה מרכזית לתוך צ'אד בשנת [[1980]] הם עברו בהצלחה מאות קילומטרים של מדבריות בעומקי ה[[סהרה]] עם כלי רכב משוריינים וביצעו פעולות אוויריות בתנאי אקלים קשים. הצבא הלובי גם צבר ניסיון יקר ב[[לוגיסטיקה]] ותחזוקת כוחות צבא מודרניים בקווי אספקה ​​ארוכים.

בסוף שנות השבעים נראה היה כי השאיפות הלוביות מושגות. גוקוני אודדי, הותקן כנשיא צ'אד באפריל 1979 בתמיכת לוב. ביוני 1980, התקפה של כוחותיו של חפתר הביאה לכיבושה של [[פאיה-לארגו]], העיר המפותחת ביותר בצפון צ'אד, כעת היה זה לערך שליש מכלל צ'אד בשלטון לובי. החל מאוקטובר של אותה שנה, הועלו מירב כוחות צבא לוב לרצועת אזורו בשיתוף עם כוחותיו של גוקוני כדי להסדיר סופית את מלחמת האזרחים בצ'אד.

פאיה-לארגו שימשה אז כנקודת כינוס ל[[טנקים]], [[ארטילריה]] וכלי רכב משוריינים שנעו דרומה כנגד בירת צ'אד [[נג'מנה]] אשר נשלטה בידי חוסיין חברי. בפלישה אשר נתמכה בידי [[T-55/54]] מ[[הצבא האדום]] כמו גם יועצים צבאיים מ[[גרמניה המזרחית]] הבירה של צ'אד, נג'מנה נכבשה ב[[דצמבר]]. הכוח הלובי, המונה בין 7,000 ל-9,000 אנשי יחידות סדירות ו[[הלגיון האסלאמי הפאן-אפריקני]], 60 טנקים וכלי רכב משוריינים אחרים, הועבר על פני 1,100 קילומטרים של מדבר מגבול דרום לוב, בין השאר על ידי מובילי אספקה אווירית ומובילי טנקים וחלקית בכוח שלהם. הגבול הבינלאומי בין צ'אד ללוב עצמו היה 1,000 עד 1,100 קילומטר מהבסיסים הראשיים של לוב על חוף [[הים התיכון]].

ללא תמיכה צבאית מלוב, כוחותיו של גוקוני לא הצליחו לעצור את התקדמות כוחות הצבא של חברי, שגברו על הבירה ביוני [[1982]]. ההתערבות הלובית השנייה לטובת גוקוני התרחשה בין יוני לאוגוסט [[1983]]. עם ההבחנה שגוקוני היה כעת ראש פלג המורדים נגד ממשלת חברי המורכבת כחוק, כדי שהשלב של 1983 במלחמת צ'אד ייראה לגיטימי לחלוטין, גייסו הלובים מתנגדים צ'אדים, מאומנים וחמושים בפיקודו הזמני של גוקוני.

בתוספת ארטילריה כבדה התחילו המתקוממים בנקודת תחזוקה טובה אך הובסו ביולי בידי כוחות ממשלת צ'אד, אשר חוזקו על ידי אספקה ​​צבאית צרפתית שכללה חיילים ואספ'ת נשק ממושכת של ארצות הברית כמו גם תוספת כוח סמלי שנשלחו מזאיר בהוראת [[מובוטו ססה סקו]]. קדאפי קרא להתערבות לובית בתוקף כאשר ראה כי תוכניותיו מתחילות להתפרק. הפצצה אווירית מתמשכת שוגרה נגד פאיה-לארגו לאחר שנכבשה מחדש על ידי חפתר ב-30 ביולי, ההפצצה נבנתה מתוך שימוש בכוחות אירופאים במיוחד של [[חיל האוויר הצרפתי]]. בתוך עשרה ימים הורכב כוח קרקעי גדול ממזרח וממערב לפאיה-לארגו על ידי מעבורת תחילה של חיילים מגוייסיםמגויסים, שריון וארטילריה ואלו צלחו בכיבוש מחודש של פאיה-לארגו במהלך ה-[[10 באוגוסט]].

לאחר מכן התערבותם של 3,000 חיילים צרפתים סיימה את סדרת ההצלחות הלוביות והובילה לחלוקה מעשית של המדינה, כאשר לוב שמרה על שליטה בכל השטח שמצפון לפאיה-לארגו. על פי הסכם לנסיגה הדדית מצ'אד, חיילים צרפתים נסוגו בתחילת [[נובמבר]] [[1984]], אך הלובים התפזרו בסתר והסתירו את יחידותיהם עדיין בתוך עברי מדבר הסהרה של צ'אד.

בדצמבר [[1986]] הוערכו כ-2,000 עד 3,000 כוחות ממשלת צ'אד לאזור צפון מערב צ'אד כדי לתמוך בכוחותיו של גוקוני, שרובם מרדו בלוב לאחר שגוקוני התאכזב מתומכיו הלוביים כמה חודשים קודם לכן. במרץ [[1987]] נכבש בסיס האוויר הלובי הראשי של [[ואדי דום]] על ידי כוחות צ'אד. אף על פי שהלובים הסדירו את כל גבול הרצועה ב[[שדה מוקשים|שדות מוקשים]], 5,000 חיילים, טנקים, כלי רכב משוריינים וכלי טיס, נסג מבסיס לובי נגד כוח תוקף קטן יותר של צ'אד, המצויד במשאיות המותקנות במקלעים ובנשק נגד טנקים.