אש יוונית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת תבנית:בריטניקה בקישורים חיצוניים (תג) |
הרחבה |
||
שורה 4:
האש היוונית הייתה חומר [[הצתה]] נוזלי מסוכן והרסני מאוד, שניתן היה להתיזו ביבשה וב[[ים]], והוא בא לידי שימוש בעיקר בים. [[אוניה|אוניות]] ביזנטיות היו מצוידות בכלים שמתוכם נורו סילונות אש יוונית על האויב. ספינות אויב נמנעו מלהתקרב ל[[צי (יחידה בחיל ים)|צי]] הביזנטי, משום שהאש היוונית העניקה לו יתרון בלתי מעורער.
תהליך הכנתה של האש היוונית נשמר בסודיות רבה, ועד היום לא יודעים בוודאות מה היו מרכיביה, אך ניתן לשער שהייתה מורכבת מ[[נפט]], [[עטרן]] ו[[גופרית]], מעורבבים בסיד חי וחומרים אחרים. לפי מקור אחר זו הייתה תערובת של גפרית, זפת, אשלגן חנקתי (מלחת) נפט וכנראה גם סיד חי.
קליניקוס העביר את הנוסחה לקיסר [[קונסטנטינוס הרביעי, קיסר האימפריה הביזנטית|קונסטנטינוס הרביעי]] בשנת 673, במהלך [[המצור הערבי הראשון על קונסטנטינופול|המצור הערבי הראשון]] על [[קונסטנטינופול]], בירת האימפריה. האש היוונית תרמה לרבים מניצחונותיהם של הביזנטים, והיא מסבירה את משך ה[[חיים]] הממושך של ה[[אימפריה]] הביזנטית, במיוחד בסוף ימיה, כאשר היו לה מעט מאוד לוחמים. לראשונה נעשה בה שימוש בשנת [[672]] כנגד צי ערבי, ומהר מאוד הפכה לאחד מכלי ה[[נשק]] המאיימים ביותר של [[ימי הביניים]]. מפעילי האש היוונית סבלו מבעיות בטיחות, ולעיתים עלו באש הספינות הביזנטיות עצמן.
המתקנים להתזת אש יוונית היו ה[[להביור]]ים הראשונים.
|