בנייה בלבנים – הבדלי גרסאות

'''הבנייה מ[[לבנה (בנייה)|לבנים]]''' היא שיטת ה[[בנייה]] המסורתית המקובלתוהנפוצה ביותר בעולם. הבנייה בלבני [[אבן]] או [[אדמה]] התפתחה כבר ב[[מסופוטמיה]] ו[[מצרים העתיקה|מצרים]] העתיקות והשימוש בשיטה זו קיים בפועל עד היום. ממחציתה השנייה של המאה ה-19 החלה הבנייה במדינות המערב לעבור בהדרגה מבנייהלבנייה מלבניםמלבני לבנייהבטון ולבני סיליקט המשולבת באלמנטים יצוקים של מ[[בטון]] ו[[פלדה]] (בעיקר קורות ותקרות). הבנייה בלבנים השתכללה לאורך ההיסטוריה במקביל לסגנונות האדריכלות אשר הייתה תמיד קשורה לטכנולוגיית הבנייה הקיימת.

ה[[לבנה (בנייה)|לבנה]], היא היחידה הבסיסית אשר ממבנהמשמשת בוניםלבניה, היא מסהגוש מקשיתקשיח אחתאחד אשר יכולה להיות עשוייה מאבן, [[שיש]], [[חימר או תערובות ותרכובות מורכבות יותר כגון]], [[סיליקט]], [[בטון]] או [[בטוןלבני זגוגית|זכוכית]]. יחידה בסיסית זו נועדה לעמוד ב[[מאמצי לחיצה]] בלבד.של בכדיהמסה ליצורהעצמית מִפתחיםשלהם או תקרותשל התקרות והקומות שמעליהם. במקומות בהם נדרש בהןמִפתח קיימיםהיוצר מאמצי [[כפיפה]] נעשה שימוש בעבר בגושי אבן גדולים או בשילוב של קרשי עץ בין הלבנים וכיום בחגורות בטון או בקורות. שיטת הבנייה הנפוצה ביותר לבניית קירויים מלבנים מאז התקופה הרומית היא ה[[קשת (מבנה)|קשת]]. קשת הלבנים מסוגלת ליצור מפתחים בעזרת לבנים בודדות הנשענות אחת על השנייה ומעבירות את מאמצי הלחיצה אל צידי הקשת. כל סוגי ה[[קמרונות]] הקיימים הם שכלולים של שיטת בנייה זו ואיפשרו עם השנים קירויים מסוגים שונים ובעלי אופי אדריכלי שונה.

טכנולוגיית הבנייה בלבנים הגיעה לשיאה כבר בסוף [[ימי הביניים]] עם ה[[אדריכלות גותית|אדריכלות הגותית]]. הבנייה הגותית יצרה מבנים מפוארים בעלי צורות מורכבות אשר בבסיסם הם בסך הכול מבני לבנים. היכולת ליצור מלבני אבן או מלבנים שרופות מבנים אשר נראים כאילו עשויים בתחרהב[[תחרה]] היא אחד הגורמיםהמאפיינים לקסמההייחודיים של האדריכלות הגותית של ימי הביניים.