הבדלים בין גרסאות בדף "בנייה בלבנים"

אין שינוי בגודל ,  לפני 12 שנים
חימר הוא אספלט
(עריכה חלקית הגעתי עד "סידור לבנים")
(חימר הוא אספלט)
'''הבנייה מ[[לבנה (בנייה)|לבנים]]''' היא שיטת ה[[בנייה]] המסורתית והנפוצה ביותר. הבנייה בלבני [[אבן]] או [[אדמה]] התפתחה כבר ב[[מסופוטמיה]] ו[[מצרים העתיקה|מצרים]] העתיקות והשימוש בשיטה זו קיים בפועל עד היום. ממחציתה השנייה של המאה ה-19 החלה הבנייה במדינות המערב לעבור בהדרגה לבנייה מלבני בטון ולבני סיליקט המשולבת באלמנטים יצוקים של [[בטון]] ו[[פלדה]] (בעיקר קורות ותקרות). הבנייה בלבנים השתכללה לאורך ההיסטוריה במקביל לסגנונות האדריכלות אשר הייתה תמיד קשורה לטכנולוגיית הבנייה הקיימת.
 
ה[[לבנה (בנייה)|לבנה]], היא היחידה הבסיסית אשר משמשת לבניה, היא גוש קשיח אחד אשר יכולה להיות עשוייה מאבן, [[שיש]], [[חימרחומר]], [[סיליקט]], [[בטון]] או [[לבני זגוגית|זכוכית]]. יחידה בסיסית זו נועדה לעמוד ב[[מאמצי לחיצה]] של המסה העצמית שלהם או של התקרות והקומות שמעליהם. במקומות בהם נדרש מִפתח היוצר מאמצי [[כפיפה]] נעשה שימוש בעבר בגושי אבן גדולים או בשילוב של קרשי עץ בין הלבנים וכיום בחגורות בטון או בקורות. שיטת הבנייה הנפוצה ביותר לבניית קירויים מלבנים מאז התקופה הרומית היא ה[[קשת (מבנה)|קשת]]. קשת הלבנים מסוגלת ליצור מפתחים בעזרת לבנים בודדות הנשענות אחת על השנייה ומעבירות את מאמצי הלחיצה אל צידי הקשת. כל סוגי ה[[קמרונות]] הקיימים הם שכלולים של שיטת בנייה זו ואיפשרו עם השנים קירויים מסוגים שונים ובעלי אופי אדריכלי שונה.
 
טכנולוגיית הבנייה בלבנים הגיעה לשיאה כבר בסוף [[ימי הביניים]] עם ה[[אדריכלות גותית|אדריכלות הגותית]]. הבנייה הגותית יצרה מבנים מפוארים בעלי צורות מורכבות אשר בבסיסם הם בסך הכול מבני לבנים. היכולת ליצור מלבני אבן או מלבנים שרופות מבנים אשר נראים כאילו עשויים ב[[תחרה]] היא אחד המאפיינים הייחודיים של האדריכלות הגותית של ימי הביניים.