ריקימר – הבדלי גרסאות

מטרת הנישואים והכתרת אנתמיוס הייתה לקדם את האפשרות של מסע משותף של ליאו, אנתמיוס וריקימר, ומרקלינוס, כדי למחוץ אחת ולתמיד את כוחם של הוונדלים. הצבא הגדול שהפליג מקונסטנטינופול בשנת [[468]] כלל, על–פי תיאורים, 1,113 ספינות ויותר ממאה אלף חיילים. לרוע מזלו של ליאו, בהשפעת אשתו ורינה וידידו אספריוס, מונה כמפקד החיל בזיליסקוס, אחי אשתו, שהיה מפקד כושל ולא אמין. נטען כי הייתה זו שאיפתו של אספריוס שכוחו של ליאו לא יגבר במידה מופרזת בעקבות ניצחון על הוונדלים, ולכן תמך במינוי גנרל שסיכויי הצלחתו דלים. על החיל המערבי פיקד מפקד מוכשר יותר, מרקלינוס, אך השתתפותו גרמה לניכורו של ריקימר שהיה אויבו האישי וככל הנראה גם חש קנאה באנתמיוס.

 

 

תחילה, נדמה היה שמסע המלחמה מצליח. מרקלינוס הצליח במשימתו בסרדיניה בלא כל קושי, הרקלינוס לא נתקל במכשולים ואילו בזיליסקוס פיזר בקלות את צי הוונדלים ליד סיציליה. גאיזריק כבר כמעט אמר נואש, אך אז החליט בזיליסקוס משום מה להימנע מתקיפת קרתגו ובחר לעגון במרחק מה מן העיר, ובכך הניח לגאיזריק הערמומי חמישה ימים של מנוחה, שבהם הכין צי חדש ומספר ספינות אש (ספינות מצוידות בחומר תבערה). בסיוע אלו, הפתיע גאיזריק את הצי הרומי החונה ובסיוע הפתעה, רוחות שנשבו בכיוון הנכון וספינות האש שלו הצליח להשמיד כמעט חצי מן הצי. בזיליסקוס נמלט עם שארית הצי לסיציליה ושם הצטרף למרקלינוס, אך זה נרצח כעבור זמן קצר על–ידי מתנקש, שייתכן ופעל במצוות ריקימר, והתקווה למפקד בעל יכולת לצי נגוזה. הרקלינוס ששמע על האסון בטרם הגיע לקרתגו שב על עקבותיו ובסליסקוס שב לקונסטנטינופול וסולק לחיי גלות בהרקליאה.