פועל (בלשנות) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
החלפת הדף בתוכן ". פועל הוא דבר שעושה פעול כזה ואז כבום קפואו מה קרה איזה באסה" תגיות: החלפה שוחזרה |
BlueHorizon (שיחה | תרומות) מ שוחזר מעריכות של 176.230.208.255 (שיחה) לעריכה האחרונה של KotzBot |
||
שורה 1:
ב[[דקדוק]], ה'''פֹּועַל''' (ב[[אנגלית]]: verb) הוא [[חלקי הדיבר|חלק הדיבר]] המביע בדרך כלל פעולות או התרחשויות. הפועל נחשב לרכיב המרכזי ביותר ב[[משפט (בלשנות)|משפט]], המשמש כ"דבק" של המשפט, המחבר את כל הגורמים האחרים ומגדיר את היחסים ביניהם.
ברוב השפות הפועל מקיים נטיות שונות, למשל נטיית זמנים (כגון [[עבר]], [[הווה]] ו[[עתיד]]) ונטיית [[גוף (בלשנות)|גופים]] (כגון אני, אתה, הוא). ב[[שפות שמיות]] הנטייה באה לידי ביטוי בעזרת [[מורפולוגיה (בלשנות)|מורפולוגיה]], קרי על ידי [[מוספית|מוספיות]] שונות המצטרפות לאותיות ה[[שורש (שפות שמיות)|שורש]] ומביעות את ה[[זמן (בלשנות)|זמנים]] וה[[גוף (בלשנות)|גופים]] השונים (כך, בעברית הסיומת -תי מציינת פועל בגוף ראשון ובזמן עבר).
במערכת הפועל קיימת גם [[צורת מקור]], המהווה צורת יסוד נטולת זמן וגוף. במערכת ה[[בניינים בעברית]], יש לכל בניין צורת מקור ייחודית לו, הנושאת את סימני ה[[ניקוד]] האופייניים לבניין (למשל - צורת מקור של בניין פיעל תכלול [[דגש חזק]]).
התאוריות התחביריות המובילות בתחום ה[[בלשנות]] (ובראשן התאוריה של [[נועם חומסקי|חומסקי]]) רואות בפועל את הציר המרכזי שסביבו נבנה המשפט כולו. לפי תאוריה זו, הפועל, הקרוי גם [[נשוא|פרדיקט]], הוא שקובע אילו צירופים שמניים (הקרויים גם ארגומנטים) יכולים או חייבים להימצא במשפט. במושגים של התאוריה, הפועל הוא ש"מעניק" תפקידים תימטיים (תפקידי תיטא) לצירופים השמניים השונים במשפט. לכל פועל יש תפקידים תימטיים שונים. למשל, לפועל "פיהק" יש רק תפקיד תימטי אחד, הקרוי Agent, ולכן המשפט הבא אינו דקדוקי:
* "דן פיהק שולחן" - הסבר: הפועל "פיהק" מעניק את התפקיד התימטי הבודד שלו לנושא המשפט "דן" ולכן הצירוף השמני "שולחן" נותר ללא תפקיד, ובכך הופך מיותר.
לעומת זאת, המשפט הבא אינו דקדוקי משום שיש תפקיד תימטי הכרחי שנותר ללא צירוף שמני ש"יקבל" אותו מהפועל:
* "דן לבש" - הסבר: התכונות של הפועל "לבש" מחייבות מימוש של תפקיד תימטי נוסף הקרוי Theme, המוענק בדרך כלל למושא.
בתורת [[תחביר עברי|התחביר העברי]] נקרא הפועל גם [[נשוא]], וכשלומדים ניתוח משפטים בלשון, מתמקדים בראש ובראשונה בזיהוי הנשוא (הוא הפועל) ולאחר מכן בזיהוי מרכיבי המשפט האחרים על ידי שאלת שאלות על הנשוא - עדות נוספת למרכזיותו. למשל, במשפט: "דני אכל את התפוח", יש לזהות קודם כל את הנשוא, הפועל - "אכל", ולאחר מכן לשאול "מי אכל?" - שאלה שהתשובה עליה מגלה את [[נושא (דקדוק)|נושא]] המשפט - "דני"; ו"את מה?" אכל - שאלה שהתשובה עליה חושפת את ה[[מושא]].
==ראו גם==
*[[פועל עזר]]
*[[פועל פריק]]
== לקריאה נוספת ==
* [[גדעון גולדנברג]], "על תורת הפועַל והפועַל העברי", ב:'''מחקרים בלשון''' א' (1985), עמ' 295–348 [תרגום לאנגלית: "On Verbal Structure and the Hebrew Verb", בתוך: ''Studies in Semitic Linguistics'', הוצאת מאגנס (1998), עמ' 148-196].
* אסתר בורוכובסקי-בר אבא, '''הפועל - תחביר, משמעות ושימוש''', באר שבע, תשס"א.
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{בריטניקה}}
{{חלקי דיבר}}
{{קצרמר|בלשנות}}
[[קטגוריה:חלקי הדיבר]]
[[קטגוריה:מורפולוגיה (בלשנות)]]
| |||