הבדלים בין גרסאות בדף "פיטר אגרה"

נוספו 137 בתים ,  לפני 10 חודשים
מ
ניסוח, הוספת תבנית עריכה
מ (הוספת תבנית:בריטניקה בקישורים חיצוניים (תג))
מ (ניסוח, הוספת תבנית עריכה)
תגיות: עריכה חזותית הוספת תבנית לשינויים בערך
{{עריכה|פסקה=|סיבה=ניסוח}}{{מדען}}
'''פיטר אגרה''' (באנגלית: '''Peter Agre'''; נולד ב-[[30 בינואר]] [[1949]]) הוא [[רופא]], [[פרופסור]] ו[[ביולוגיה מולקולרית|ביולוג מולקולרי]] [[אמריקאי]], שזכה ב-[[2003]] ב[[פרס נובל לכימיה]] (לצד [[רודריק מק'קינון]]), על גילוי [[אקוופוריניםאקוופורין|תעלות מים]] (Aquaporin), הן. [[תעלהתעלת (חלבון)יונים|תעלות]] שמעבירותעשויות חלבון ב[[קרום התא]] שמאפשרות מעבר מבוקר של מולקולות [[מים]] קוטביות דרך [[קרוםדו-שכבה התאליפידית|השכבה הליפידית]] של קרום התא. ב-[[2009]], נבחר אגרה לראשות American Association for the Advancement of Science (AAAS).
 
==ביוגרפיה==
אגרה נולד ב[[מינסוטה]], לאב שהוא [[נורווגי]]-[[אמריקאי]] ואמא משושלת [[שוודים|שוודית]]-נורווגית, והוא עצמו רואה עצמו כ[[לותרניזם|לותרני]]. אגרה קיבל את [[תואר ראשון|התואר הראשון]] שלו מ[[קולג' אוגסבארג]] (Augsburg College) ואת הדוקטורט שלו ברפואה (MD) ב-[[1974]] מ[[אוניברסיטת ג'ונס הופקינס]]. ב-[[1975]]—[[1978]] הוא עשה את ההתמחות הקליניתהתמחות שלוקלינית ב[[רפואה פנימית]] בבית החולים האוניברסיטאי של קליבלנד. הוא הפך לסגן הנשיא למדע ולטכנולוגיה של בית החולים האוניברסיטאי של [[אוניברסיטת דיוק]] שב[[קליפורניה]], שם הוא פיתח את המחקר הביורפואי. בנוסף, הוא הוביל את מכון ג'ון הופקינס לחקר ה[[מלריה]] (Johns Hopkins Malaria Research Institute {{ש}}(JHMRI))., ב-[[2008]], הוא הפך לראש המכון., ב-2000, הוא נבחר להיות חבר ב[[האקדמיה הלאומית למדעים (ארצות הברית)|אקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית]] וב-2003 ל[[האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים|אקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים]].
 
==מחקר==
ה[[תא]]ים מורכבים בעיקר ממולקולות [[מים]], אולם יש תנועה של המולקולות בצורה מסודרת. במשך שנים רבות, סברו שהמים יכולים לעבור דרך קרום התא, אולם המעבר הגדול של מולקולות בחלק מהתאים לא יכול להיות מוסבר בדרך זו. אגרה, מצא את הממצא הזה בצורה [[סרנדיפיות|סרנדיפית]]. הוא קיבל מענק מ[[המכונים הלאומיים לבריאות]] לחקר [[גורם רזוס|Rh]], ובודדו את החלבון, אך חלבון נוסף של 28 [[תחיליות במערכת היחידות הבינלאומית#קילו|קילו]][[דלטון]]. הם מצאו שמדובר בחלבון חדש, שנפוץ ב[[תא דם אדום|תאי דם אדומים]], ב[[כליה|כליות]] ויש לו קרבה לחלבון מ[[יצור]]ים שונים, ובהם ב[[מוח]] של [[זבוב פירות|זבוב הפירות]], [[חיידק]]ים, ב[[עדשה (עין)|עדשות]] העין וברקמות של [[צמח]]ים. הם מצאו שמדובר בתעלות של מים. תמרון של התעלות הללו יכול לעזור למצבים רפואיים שונים ובהם שמירה על נוזלים ב[[מחלת לב|מחלות לב]].
 
החלבון בודד לראשונה במעבדה באמצעות שיטה המבוססת על [[מסיסות]] ב[[דטרגנט]]. החלבון לא התגלה קודם לכן משום שהוא לא נצבע בצביעות חלבונים סטנדרטיות, כגון [[Coomassieצבעי blueקומסי]]. הם בודדו וניקו את החלבון בכמויות גדולות מתאי דם אדומים של בני אדם. הם מצאו שהחלבון נפוץ מאוד ושהוא אחד מהמרכזיים שנמצאים בממברנה. הם השתמשו ב-[[cDNA]] של החלבון ומצאו שהוא [[ביטוי גנים|מתבטא]] ב[[רקמה|רקמות]] נוספות. הם וידאו את הממצא באמצעות [[נוגדנים]] שראו שנקשרים ברקמות שונות.
 
פיטר אגרה והקולגות שלו איששו את ההשערה שמדובר בתעלות מים באמצעות ניסוי ב-''[[Xenopus laevis]]''. {{ש}}''Xenopus laevis'' היא צפרדע שהיא [[חיית מודל]] במחקרים רבים ושימושית במיוחד במחקר הזה משום שאין בתאים שלה כמעט מעבר של מים, דבר שמאפשר לה לחיות גם ב[[אגם|אגמים]]. בניסוי הם ביטאו את ה-cDNA שמצאו בתאים והשוו אותו לתאים להם הוזרקו מולקולות מים. אחרי כמה ימים, הם הראו כך שבאמת מדובר בתעלה שמעבירה מולקולות מים, משום שכמות מולקולות המים הייתה שווה בשתי הקבוצות אחרי כמה ימים. הם העבירו את אותם תאים לסביבה של [[מים מזוקקים]] ובעוד לתאים להם הזריקו מים לא היה הבדל משמעותי, תאי הניסוי התפוצצו.