טון (בלשנות) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 9:
ה[[אלפבית פונטי בינלאומי|אלפבית הפונטי הבינלאומי]] (IPA) מסמן טונים באמצעות [[סימן דיאקריטי|סימנים דיאקריטיים]] מעל סימני התנועות. חלק מסימני הטונים זהים לסימני ה[[הטעמה]]. כיוון שבשפות טונאליות ההטעמה אינה משמעותית, הזהות בין הסימנים אינה מפריעה, אולם יש לדעת מראש מהו אופי השפה כדי לדעת איך לפרש את הסימנים הדיאקריטיים.
 
סימון הטונים באמצעות סימנים דיאקריטיים מעל סימני התנועות אומץ ב[[כתב|שיטות כתיבה]] מודרניות של שפות טונאליות, בפרט אלה שאימצו את ה[[אלפבית לטיני|אלפבית הלטיני]]. כך, למשל, בכתב של [[יורובהוייטנאמית]], ובושל [[פין-ייןיורובה]].
 
שפה טונאלית טיפוסית בעלת מערכת טונים פשוטה היא [[יורובה]] המדוברת ב[[ניגריה]], ב[[בנין]] וב[[טוגו]]. היא כוללת הבחנה בין שלושה טונים בלבד. בשמה של השפה Yorùbá נהגית כל הברה בטון שונה. ההברה הראשונה בטון נייטרלי, ההברה השנייה בטון נמוך, וההברה האחרונה בטון גבוה. [[מנדרינית תקנית]] (אחת ה[[שפות סיניות|שפות הסיניות]]) כוללת חמישה טונים, ביניהם גם "טונים מעורבים".
 
שפות טונאליות נפוצות מאוד במזרח אסיה וכוללות בין היתר את ה[[שפות סיניות|שפות הסיניות]] (ארבעה עד תשעה טונים), וייטנאמית (ששה טונים), [[תאילנדית]] (ארבעה טונים), [[בורמזית]] (שלושה טונים) ושפות מיעוטים רבות.
 
בכמה שפות סקנדינביות יש שימוש מוגבל בטונים. כך לדוגמה ב[[נורבגית]] המילה bære ("לשאת") נהגית כמו המילה bæret ("התות"), וההבדל היחיד ביניהן הוא הטון השונה. על כל פנים, צמדי מילים כאלה הם נדירים.