מלחמת סיני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Noon (שיחה | תרומות)
פתיח
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
Noon (שיחה | תרומות)
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
שורה 33:
 
==הרקע לפרוץ המלחמה==
[[מלחמת העצמאות]] של ישראל הסתיימה ב[[הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות|הסכמי שביתת נשק עם המדינות שתקפו אותה ב-1948]], ולא ב[[הסכם שלום|הסכמי שלום]]. ניסוחם המעורפל של הסכמים אלו, ואי הבהירות בנוגע ל"[[אזור מפורז|אזורים המפורזים]]" (שלא היו בגבול מצרים), הביאו להחרפה ב[[הסכסוך הישראלי-ערבי|יחסי ישראל עם מדינות ערב]]: מסיום מלחמת העצמאות עד מבצע סיני נפגעו כ-1,300 אזרחים ישראלים על ידי מסתננים וחוליות [[טרור פלסטיני]], שהסתננו בעיקר מ[[רצועת עזה]] ומאזוריםומ[[ממלכת אחריםירדן]]. באוגוסט [[1955]] הפעילו ה[[מצרים]] אתחוליות ה"[[פדאיון]]", שהיו יחידות פשיטה ו[[טרור]]וטרור ערביות קטנות, לשם ביצוע מעשי [[רצח]] וחבלה בתחומי ישראל. ישראל הגיבה מדי פעם ב[[פעולות התגמול|פעולות גמול]] בהיקף הולך וגובר, והקימה לשם כך את [[יחידה 101]] למטרה זאת. היחידה התקיימה כגוף עצמאי רק כ-5 חודשים, אך הספיקה לבצע מבצעים רבים, דוגמת [[מבצע כפפות משי]], כמו גםוכולל פעולות אלימות נגד מטרות אזרחיות (שהידועה בהן היא [[פעולת קיביה]]),. בכך נגרמה הסלמה בפגיעה באזרחים משני הצדדים.
 
בנוסף להידרדרות בביטחון האישי, בעיקר באזורי הספר, היה בישראל חשש כבד מפני התחדשות המלחמה בין המדינה הצעירה והענייה לבין [[ארצות ערב|מדינות ערב]], שהתקשו להשלים עם תבוסתן במלחמת 1948.{{הערה|{{דבר||על הסיבוב השני|1949/10/27|00106}}}}
 
בספטמבר [[1955]] חתמה מצרים על [[עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-מצרית]] עם [[צ'כוסלובקיה]] (בהשראת [[ברית המועצות]]). עסקה זו, אף על פי שתוארה כמסחרית בלבד, כללה כמויות גדולות של נשק חדיש, הצביעה על כוונת תוקפנות כלפי ישראל, ושינתה במובהק את מאזן הכוחות ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]]. בעקבותיה חשה מצרים חזקה יותר מבחינה צבאית, והמשיכה את התעצמותה ברכישה של [[שריון מרוכב|כוחות שריון]], ים ואוויר. ב-[[24 באוקטובר]] [[1956]], כשבועיים לאחר [[מבצע שומרון]] - פעולת גמול נרחבת ב[[קלקיליה]], הוקם פיקוד צבאי ערבי משותף (מצרי-[[ירדן|ירדני]]-[[סוריה|סורי]]).
 
[[קובץ:1956-07-30 Suez Canal Seized.ogv|260px|ממוזער|מהדורת חדשות באנגלית על הלאמת התעלה]]
ב-[[18 ביולי]] 1956 נסוגו [[הצבא הבריטי|כוחות הצבא הבריטיים]] מתעלת סואץ בהתאם ל[[ההסכם האנגלו-מצרי (1936)|סיכום עם המצרים]]. ההתעצמות הצבאית והגיבוי מ[[ירדן]] ומ[[סוריה]] וכן הצורך לממן את בניית [[סכר אסואן]], הביאו את [[מצרים]] בראשות [[גמאל עבד אל נאצר]], להכריז ב-[[26 ביולי]] 1956 על [[הלאמה|הלאמת]] חברת [[תעלת סואץ]]. חברה זו הייתה בשליטתן של [[בריטניה]] ו[[צרפת]], והן לאשלא היו מוכנות לוותר על נכס בעל משמעות [[כלכלה|כלכלית]] רבה כל כך. מבחינת ישראל, הייתהמטרות המלחמה היו בעיקר תגובההשמדת לסגירתבסיסי ה[[פדאיון]] ופתיחת [[מצרי טיראן]], שנסגרו על ידי מצרים בפני [[כלי שיט]] ישראליים, צעדוהביאו שהביאלשיתוקו אתהמוחלט של [[נמל]] [[אילת]] לשיתוק מוחלט. מטרה עיקרית נוספת הייתה השמדת בסיסי ה"[[פדאיון]]", כדי להפסיק את חדירתם לישראל, לאחר שפעולות הגמול נכשלו בכך.
 
ההיסטוריון [[נתנאל לורך]] בספרו "בצבת מעצמות", טוען כי למרות כל האמור לעיל, ישראל נדחפה על ידי צרפת למלחמה בניגוד לרצונה. לטענתו, המסמכים שמקורם בארכיונים של [[ממשלה|ממשלות]] צרפת, בריטניה וישראל, מראים כי הצרפתים ביקשו מישראל להתחיל בעימות, כדי שתהיה לבריטים ולצרפתים עילה לכבוש את סביבות התעלה. כך ניסו צרפת ובריטניה לחייב את מצרים לשמור על מעמדה הבינלאומי של התעלה. על פי טענה זו, [[ראש ממשלת ישראל]], [[דוד בן-גוריון]], ביקש להימנע מכניסה למלחמה, אך כיוון שישראל הייתה תלויה באותם ימים בסיוע של צרפת - לא נותרה בידיו ברירה. זאת, על אף שידע שמעמדה הבינלאומי של ישראל, ובמיוחד במסגרת [[האומות המאוחדות]] - ייפגע.