אריאלה שביד – הבדלי גרסאות

▲נולדה ב[[קריית מוצקין]], גדלה ב[[קריית ביאליק]], ועברה ל[[תל אביב]] אחרי שירותה הצבאי. שביד למדה צילום ב[[ירושלים]] בשנות ה-60', ועד אמצע שנות ה-80' עבדה כצלמת עבור עיתונים שונים, ביניהם "[[עולם הקולנוע]]", "[[אנשים (עיתון)|אנשים]]" וכבעלת מדור קבוע בשם "ההימור הנכון" ב"[[מוניטין (ירחון)|מוניטין]]". בתקופה זו התבלטה בתצלומי דיוקן של אמנים שונים, ביניהם: [[מנשה קדישמן]], [[לאה ניקל]], [[יחזקאל שטרייכמן]], [[אביבה אורי]], [[בתיה לישנסקי]] ואחרים.

▲ב-1996 הוצגה תערוכת היחיד שלה "היופי הוא הבטחה לאושר" (אוצרת לאה דובב) ב[[מוזיאון ישראל]]. בתערוכה תיעדה שביד את גופה לאחר [[כריתת שד|כריתת השד]] שעברה<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.imj.org.il/he/exhibitions/אריאלה-שביד-היופי-הוא-הבטחה-לאושר|הכותב=|כותרת=אריאלה שביד. היופי הוא הבטחה לאושר|אתר=מוזיאון ישראל|תאריך=}}</ref>.לאורך השנים הוצגו דימויים מתערוכה זו שוב ושוב בכתבות, ספרים ועבודות אקדמיות במסגרת דיונים בתגובות אישיות, אמנותיות ותרבותיות למחלת [[סרטן השד]]. בשנים שלאחר מכן הציגה את התערוכה "עג'מי", שעסקה בנושא "הרכוש הנטוש" שמשפחות פלסטיניות הותירו מאחוריהן בעקבות [[מלחמת 1948]]; התערוכה "מכתב למערכת" (אוצרת מורן שוב) שבה השתמשה בצילומים של נשים פלסטיניות, נשים מתנחלות וחיילות שצילם צלם העיתונות [[מיקי קרצמן]], ובעזרת תוכנת פוטושופ שתלה את פניה שלה במקום כל אחת מהנשים המתועדות בצילום המקורי; ו"האדום האדום הזה", תערוכה שיצרה עם הצלמת ריבי ברגר, שהתמקדה בסוכריות וממתקים ובכוחו של הרעל המתוק לפתות, להקסים, ולהוליך שולל. בשנת 2019 השתתפה בתערוכה "עידן חדש" (אוצרת הילה כהן־שניידרמן) ב[[מוזיאון בת ים]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.prtfl.co.il/archives/111564|הכותב=חגית פלג רותם|כותרת=הילה כהן שניידרמן: עידן חדש בבת ים|אתר=פורטפוליו|תאריך=12 במרץ 2019}}</ref>.

▲בעלת תואר ראשון ב[[עבודה סוציאלית]] מ[[אוניברסיטת בר-אילן]].