הכחשה (סרט) – הבדלי גרסאות

אירווינג מייצג את עצמו, ומתייחס אל עצמו כאל דוד מול גוליית, מול הצוות המשפטי המרשים של ליפשטדט. אירווינג, כשהוא משתמש במניפולציות, וסטנדרטים כפולים, מצליח לעוות את טענותיהם של הצוות המשפטי לטובתו. לליפשטדט ניגשת ניצולת שואה, שמתחננת אליה לעלות על דוכן העדים ולהתעמת עם שקריו של אירווינג. אבל הצוות המשפטי התעקש שניצולי שואה לא יעלו לדוכן העדים, וגם לא ליפשטדט. מטרתם היא לא להסיח את דעתו של השופט מהסוגיה האמיתית של המשפט, שהיא הכשלים הרבים בעבודתו של אירווינג. ההגנה עוברת משבר, כאשר חקירתו של אירווינג בנוגע להריסות תאי גזים של אושוויץ (הוא טוען כי לא נמצאו חורים על הגג, ולכן כל התאוריה של הכנסת הגז למבנה מופרכת) מצליחות מאוד, ויוצרות סערה תקשורתית, עם אירווינג המשווייץ בססמתו החדשה, אין חורים, אין שואה. ליפשטדט זועמת על העיוות של העובדות, ודורשת מהצוות המשפטי לתת לה, ולשאר הניצולים להעיד. ג'וליוס מגיב בכעס, ומסביר לה, שזאת בדיוק ההזדמנות שאירווינג רוצה. הוא רוצה לחקור את הניצולים חקירה נגדית צולבת. הניצולים כבר מבוגרים, ולפעמים מתבלבלים, ואירווינג ינצל את הבלבול הזה עד תום. העלאת העדים תפגע בתיק נואשות הוא מסביר. ליפשטדט מתוסכלת.

 

 

עם סיום המשפט, השופט הלחיץ את צוות ההגנה בטענתו, כי אם אירווינג הוא אכן אנטישמי, והוא באמת מאמין בליבו כי לא הייתה שואה, אז הוא בעצם לא משקר. למרות זאת לאחר כמה שבועות מורטי עצבים השופט צארלס גריי פסק לטובת ההגנה ואמר שהראיות הוכיחו כי טענותיה של ליפשטדט כנגד אירווינג על כך שהוא מכחיש שואה נכונות. בהמולה התקשורתית אחרי המשפט שיבחו את האיפוק שליפשטדט גילתה לאורך המשפט. האיפוק הוא שאיפשר למשפט להתרכז בכשלים של אירווינג ולא בשואה עצמה. ג'וליוס בא לליפשטדט ואמר לה שלמרות שהפגינה איפוק ולא הרגישה שתרמה למאבק, היא לא הייתה צריכה להגיד דבר במשפט כי הספר שלה דיבר בשבילה. הספר היווה את כל הבסיס לניצחון.