ויקיפדיה

תרפיית קבלה ומחויבות – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
הצלת 1 מקורות והוספת 0 לארכיון.) #IABot (v2.0.6
Dorom2000 (שיחה | תרומות)
1,623 עריכות
מ קישורים פנימיים
שורה 2:
'''תרפיית קבלה ומחויבות''' (ב[[אנגלית]]: '''ACT''', '''Acceptance and commitment therapy''') היא שיטת [[פסיכותרפיה|טיפול פסיכולוגי]] שמקורה ב[[טיפול קוגניטיבי-התנהגותי|גישות קוגניטיביות-התנהגותיות]], ומהווה את ההרחבה הבולטת והמשפיעה ביותר מבין טיפולי הגל השלישי.{{הערה|שם=הערה מספר 20170502055111:0|{{צ-ספר|מחבר=Steven C. Hayes|שם=Acceptance and commitment therapy the process and practice of mindful change|מקום הוצאה=New York|מו"ל=Guilford Press|מהדורה=2nd ed..|שנת הוצאה=2012-01-01|קישור=http://ezprimo1.idc.ac.il/login?url=http://site.ebrary.com/lib/idc/Doc?id=10505812}}}} בשונה משיטת הטיפול הקוגניטיבית-ההתנהגותית הדוגלת בשינוי מחשבה לא מסתגלת בכזו המסתגלת, תרפיית קבלה ומחויבות מכווינה את הפרט לקבל ולחוות באופן מודע ולא שיפוטי את המחשבות הקיימות בהווה. סטיבן הייז (Steven Hayes) הגה את השיטה בשנת 1982, והיא נבחנה לראשונה ב-1985 על ידי רוברט זטל. רק לקראת סוף שנות ה-80 עוצבה למבנה המוכר כיום.{{הערה|שם=הערה מספר 20170502055111:0}}
 
בבסיס התאוריה של טיפול קבלה ומחויבות עומדת החוויה האנושית ה[[סובייקטיביות|סובייקטיבית]] של הפרט. חלק בלתי נפרד ממנה הוא הסבל האנושי שהוא בלתי נמנע בשל היותו פועל יוצא הכרחי של יכולות שפתיות (קונקרטיות וסימבוליות) בשילוב עם יכולות [[הכרה|קוגניטיביות]] גבוהות. יכולות אלו מהוות את הפלטפורמה ליצירת הפתולוגיהה[[פתולוגיה]] ובהמשך מהוות גורם משמר ואף מחזק. בניגוד להתנהגויות המטפחות את הפתולוגיה כגון: חוסר תגובתיות, יתר תגובתיות והתנהגות נמנעת הנובעת מתחושת חוסר ישע נתפסת, גישה זו מזמינה את הפרט לקבל ולחוות רגשות שליליים. כמו כן, תרפיית קבלה ומחויבות מעודדת את הפרט להיות נוכח במציאות הנחווית תוך נקיטת פעילויות בעלות ערך עבורו. מטרת הטיפול היא לשפר תהליכים [[הכרה|קוגניטיביים]] מילוליים על מנת לאפשר חוויית שליטה בהקשרים וסיטואציות שונות בחיים. זאת תוך מתן דגש להשלכות החיוביות המידיות של מעשיו בהווה, בשאיפה להכווינו להבנה אדפטיבית יותר של המציאות.{{הערה|שם=הערה מספר 20170502055111:0}}
 
== בסיס השיטה==
שורה 28:
3. [[מיינדפולנס|קשיבות להווה ("מיינדפולנס")]] – תשומת לב מלאה ולא שיפוטית לחוויה הפנימית והחיצונית.
 
4. "אני" כצופה – זיהוי הפרט ומחשבותיו כנפרדים. זהו הקוטב הפילוסופי של השיטה, שמתבסס ברובו על העולם הבודהיסטי. הוא אינו פרקטי לתרגול טיפולי אלא מהווה רכיב תודעתי. התפיסה הבודהיסטיתה[[בודהיזם|בודהיסטית]] גורסת כי אין עצמי קבוע ולא משתנה, אין עצמי נפרד. העצמי נמצא כל הזמן בממשקים ומשתנה כל העת.
 
=== חיבור ומחויבות ===
שורה 54:
ב[[מטא-אנליזה]] נוספת משנת 2016, בדקו את יעילות טיפול הACT על נבדקים הסובלים מ[[דיכאון קליני|דיכאון]] או [[חרדה]]. נמצא כי הטיפול יעיל, לפחות בצורה מתונה, כנגד סימפטומים של דיכאון או [[חרדה]], בהשוואה לקבוצות ביקורת אקטיביות ופסיביות שכללו: הקהיה שיטתית, [[טיפול קוגניטיבי]], הרפיה מודרכת, [[טיפול קוגניטיבי-התנהגותי]], טיפול אודיולוגי-שמיעתי ורשימת המתנה. (אך עם זאת, לא קיימים מספיק עדויות על מנת להסיק שהטיפול מתאים כטיפול ראשוני לטיפול ב[[חרדה]] ודיכאון או בהשוואה לסוגי טיפול אחרים מוכרים{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Hacker, T., Stone, P., & MacBeth, A.|שם=Acceptance and commitment therapy–do we know enough? Cumulative and sequential meta-analyses of randomized controlled trials|כתב עת=Journal of affective disorders|כרך=190|עמ=551-565|שנת הוצאה=2016}}}}
 
ב[[מטא-אנליזה]] משנת 2014, בדקו את יעילות טיפול ה-ACT על מטופלים עם הפרעות פסיכיאטריות, הפרעות סומטיות ולחץו[[לחץ בעבודה]]. בעת השוואה בין קבוצות הניסוי לקבוצות ביקורת מצאו תוצאות חיוביות של הטיפול על גורמים כגון סיפוק מהחיים ותהליכי ניתוח אירועים. בנוסף, נמצא כי הטיפול יעיל לעומת קבוצת ההמתנה, קבוצת ה[[פלצבו]] וקבוצת הטיפול הרגילה (קבוצה בה הנבדקים המשיכו כרגיל בחייהם והם בחרו קבלה או אי קבלה של טיפול). ההנחה הרווחת היא כי טיפול בשיטת ACT טרם קיבל ביסוס מחקרי מספק על מנת להתאים להפרעות ספציפיות אך כן יש לו פוטנציאל להיות יעיל ל: דיכאון, [[כאב כרוני]], סימפטומים [[פסיכוזה|פסיכוטיים]], [[הפרעה טורדנית-כפייתית|OCD]], [[הפרעת חרדה|הפרעות חרדה]], [[התמכרות לסמים]] ולחץ בעבודה. כמו כן כאשר השוו טיפול ACT ל[[טיפול קוגניטיבי-התנהגותי|טיפול קוגניטיבי התנהגותי]] (CBT) לא נמצא אף גורם המעיד כי ACT תורם בצורה מובהקת יותר בהשוואה לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Davis, M. L., Morina, N., Powers, M. B., Smits, J. A. J., & Emmelkamp, P. M. G|שם=A meta-analysis of the efficacy of acceptance and commitment therapy for clinically relevant mental and physical health problems|כתב עת=Psychotherapy and Psychosomatics|כרך=84|עמ=30-36|שנת הוצאה=2014}}}}
 
ב[[מטא-אנליזה]] משנת 2014, בחנו גם את השפעת יעילות טיפול הACT על הפרעות סומטיות ולחץ בעבודה. החוקר השווה את הסקירה הנוכחית למטא אנליזה קודמת שלו (נערכה ב-2008), בתוצאות לא נמצא שיפור משמעותי באיכות ה[[מתודולוגיה|מתודולוגית]] של המחקר חוץ מבמדד של מספר המטופלים. פרט לכך, מחקרים על טיפול בהפרעות סומטיות ולחץ בעבודה הראו גודל אפקט משמעותי יותר מאשר מחקרים על [[הפרעה נפשית|הפרעות נפשיות]]. מחקרים שנעשו ב[[אירופה]] הציגו אפקטים גדולים יותר מאלה שנעשו ב[[ארצות הברית]]. למרות זאת, גודל האפקט של יעילות הטיפול פחת (לעומת הסקירה שלו מ-2008). בהשוואת טיפול ACT ל[[טיפול התנהגותי|טיפולים התנהגותיים]] או[[טיפול קוגניטיבי|קוגניטיביים]] שונים, נמצא כי גודל האפקט קטן יותר ועל כן יעילות הטיפול פחתה.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Öst, L. G., he efficacy of acceptance and commitment therapy|שם=an updated systematic review and meta-analysis|כתב עת=Behaviour research and therapy|כרך=61|עמ=105-121|שנת הוצאה=2014}}}}
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/תרפיית_קבלה_ומחויבות"