הבדלים בין גרסאות בדף "הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1980"

הבחירות ב-1980 נחשבות לבחירות שסימלו שינוי בחברה, זאת לראשונה מאז 1932. תומכיו של רייגן שיבחו אותו על מסע הבחירות האופטימי שלו.{{הערה|שם=strategy campaigning|{{cite book | title = The Strategy of Campaigning | author = Skinner, Kudelia, Mesquita, Rice | publisher = University of Michigan Press | year = 2007 | url = https://books.google.com/?id=F0dCiDh4fMsC | accessdate = October 20, 2008 | isbn = 978-0-472-11627-0}}}} לעומתו, ניהל קרטר מסע בחירות פסימי ומיואש, שפגע בו.{{הערה|שם='70s 161|{{cite book |title= How We Got Here: The '70s|last= Frum|first= David|authorlink= David Frum|year= 2000|publisher= Basic Books|location= New York, New York|isbn= 0-465-04195-7|page= 161|pages= |url= }}}} קרטר הדגיש שהצליח להביא שלום למדינות, וטען כי בחירה ברייגן תסכן את זכויות האזרח ותוכניות הרווחה. מצעו של רייגן הדגיש את חשיבות השלום אך גם את הצורך בהגנה עצמית.{{הערה|שם=strategy campaigning}}
 
מיד לאחר סיום הבחירות המקדימות, הראו הסקרים שרייגן מוביל, וש-58% מהמצביעים לא היו מרוצים מקרטר.{{הערה|שם=strategy campaigning}} ניתוחים מסוימים הראו חוסר שביעות רצון משני המועמדים המובילים.{{הערה|Wayne, Stephen J. (1984). ''The Road to the White House'' (2nd ed.), p. 210. New York: St. Martin's Press. {{ISBN|0-312-68526-2}}.}} אף על פי שקרטר, רייגן ואנדרסון כולם היו נוצרים מאמינים, קרטר זכה לתמיכה הרחבה ביותר בקרב הנוצרים האוונגליסטיים{{הבהרה|בהמשך משתמע שקרטר לא זכה לתמיכתם}}.{{הערה|שם=strategy campaigning}} בסופו של דבר, בזכות תמיכה מצד ג'רי פולוול, זכה רייגן לתמיכה של שני שלישים מהאוונגליסטיים.{{הערה|שם=worldscollide|{{cite news |title=When worlds collide: politics, religion, and media at the 1970 East Tennessee Billy Graham Crusade. (appearance by President Richard M. Nixon) |url=http://www.highbeam.com/doc/1G1-19592304.html |publisher=Journal of Church and State |date=March 22, 1997 |accessdate=August 18, 2007 |archive-url=https://web.archive.org/web/20110517015119/http://www.highbeam.com/doc/1G1-19592304.html |archive-date=2011-05-17 |url-status=dead }}}} קרטר טען שהאוונגליסטים השקיעו עשרה מיליון דולרים בתשדירים בדרום כדי להציג אותו כבוגד.{{הערה|{{Cite book | page = 469 | last = Carter | first = Jimmy | title = White House Diary | year = 2010 | publisher = Farrar, Straus and Giroux | location = New York, N.Y }}}}
 
הבחירות היו נקודת מפנה בפוליטיקה האמריקנית, וסימלו את כוחם של הפרוורים והחגורה הספרדית. הצלחתו של רייגן כשמרן שינתה את המפלגות, כשהרפובליקנים הליברלים והדמוקרטים השמרנים החליפו מפלגות וגרמו לקיטוב אידאולוגי עמוק בין המפלגות.{{הערה|שם=christian science}} לעומת [[בארי גולדווטר]] ב-[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1964|1964]], שרק 30% מהציבור האמינו באזהרותיו לגבי ממשלה חזקה מדי, ב-1980 רוב האמריקנים האמינו שהממשלה חזקה מדי.{{הערה|שם='70s 283|{{cite book |title= How We Got Here: The '70s|last= Frum|first= David|authorlink= David Frum|year= 2000|publisher= Basic Books|location= New York, New York|isbn= 0-465-04195-7|page= 283|pages= |url= }}}}