מבצע תשורה – הבדלי גרסאות

הוסרו 1,364 בתים ,  לפני שנה
מ
זניח
(תוספת)
מ (זניח)
 
==המבצע==
ביצוע הפעולה הוטל על [[סיירת מטכ"ל]] וה[[חטיבת הצנחנים|צנחנים]], בפיקודו של אל"ם (לימים ה[[רמטכ"ל]]) [[רפאל איתן]], [[קחצ"ר|קצין צנחנים ראשי]]{{הערה|1=[[אמיר אורן]], [http://www.haaretz.co.il/1.1181350 היחידות המיוחדות והמלחמה הבאה], [[הארץ]], {{כ}} 22.07.2011.}}. ב-28 בדצמבר, בשעה 20:30 לערך הוטסו 66 לוחמים מן היחידה ומ[[סיירת צנחנים]] ל[[ביירות]] בשלושה [[מסוק]]י [[סופר פרלון]] שאליהם התלוו שני מסוקי [[בל 205]] לסיוע צמוד ותצפית. המסוקים טסו מעל [[הים התיכון]] בצמוד לחוף באורות כבויים כשבקצות הרוטורים שלהם לוחיות שפולטות אור זרחני שיאפשר להם לזהות זה את זה. לאחר טיסה של כשלושת רבעי שעה, בשעה 21:18 לערך, נחת הכוח ב[[שדה התעופה הבינלאומי ביירות]] (שהיה אז הגדול במזרח התיכון). מסוק סופר פרלון הראשון ובו כוח הצנחנים נחת בצידו המזרחי של שדה התעופה. לאחר שהכוח פרץ ממנו, המריא וריחף מעל לחוף העיר [[ביירות]] בכוננות לפינוי נפגעים. המסוק השני הנחית את כוח סיירת מטכ"ל בצידו השני של השדה. הלוחמים נשאו תיקי גב גדולים ובהם מטעני חבלה וצוידו בדפים שעליהם [[סמל]]י חברות התעופה ה[[ערבי]]ות. הלוחמים התפצלו לחוליות והניחו שני [[מטען חבלה|מטעני חבלה]] על כל [[מטוס]] שזוהה כשייך לחברת תעופה ערבית. במטרה להבטיח את השמדת המטוסים, הונח מטען אחד בכונסעל הגלגלים שלכל כנף שתוכנן להצית את ה[[דלק סילוני|דלק]] המצוי במכלים שבכנפי המטוסים ומטען נוסף בכונס גלגל החרטום. בחלק מהמטוסים שהו נוסעים, וטרם מילכודם הורו הלוחמים לנוסעים לרדת מהמטוסים. במקרים בודדים סירבו הנוסעים לרדת מהמטוס והלוחמים נאלצו לירות באוויר לשם פינוים. במקביל לפעולת הלוחמים בנמל התעופה, חגו מסוקי הבל סביבו. צירי הגישה ל[[נמל תעופה|נמל התעופה]] נחסמו במטרה למנוע הגעת תגבורת, על ידי פיזור שקיות ובהם ג'ל מחליק, [[רימון עשן|רימוני עשן]] ודוקרנים על הכבישים. לקראת סיום הנחת המטענים והתארגנות הכוחות לפינוי, הבחינו טייסי המסוקים המסייעים בכוח לבנוני ב[[משאית]] ו[[שריונית]] שניסה להגיע לשדה התעופה בדרכי עפר מצפון. טייס מסוק הבל [[אליעזר כהן]] (צ'יטה) הורה לקצין הטכני של המסוק לפתוח באש [[מא"ג]] לפני גלגלי כלי הרכב במטרה לעצור אותם. משהמשיכו כלי הרכב להתקדם, פתח הקצין הטכני באש [[M2 בראונינג|ממקלע כבד 0.5]] במטרה לפגוע ולשתק אותם. השריונית והמשאית נפגעו ונעצרו. פינוי הלוחמים התבצע על ידי מסוקי הסופר פרלון ללא הפרעה.
ביצוע הפעולה הוטל על [[סיירת מטכ"ל]] וה[[חטיבת הצנחנים|צנחנים]], בפיקודו של תא"ל (לימים ה[[רמטכ"ל]]) [[רפאל איתן]], [[קחצ"ר|קצין צנחנים ראשי]]{{הערה|1=[[אמיר אורן]], [http://www.haaretz.co.il/1.1181350 היחידות המיוחדות והמלחמה הבאה], [[הארץ]], {{כ}} 22.07.2011.}}. משך הזמן להכנות היה קצר מאוד ,פחות מיומיים , בליל שישי ה-27 לדצמבר בוצע תרגול על מודל בשדה תעופה לוד. במודל השתתפו סיירת צנחנים,בפיקוד הנגבי. מ"פ חה"ן 35 משה לשם (אדלשטין ) הציע להניח את מטעני החבלה בכונסי גלגלי המטוסים. כל מטען במשקל 5 ק"ג חומר נפץ ט.נ.ט . על פי התכנית יונחו 2 מטענים , אחד בכונס גלגלי חרטום והשני באזור הכנף. קמ"ן חטיבת הצנחנים אמנון ליפקין שחק ,הצטרף אף הוא לפעולה, והיה בצוות אחד עם משה לשם. ראש אמ"ן האלוף אהרון יריב שאל בתחקיר לפני המבצע את משה לשם "כמה זמן יקח להכין מטוס לפיצוץ?" משה לשם ענה " 3 דקות" "אני אזכור את זה "השיב האלוף. בסיום הפעולה שאל ראש אמ"ן את אמנון ליפקין " כמה זמן לקח להכין מטוס לפיצוץ?" אמנון ליפקין השיב בחיוך " פחות מ-3 דקות".
 
הלוחמים לבשו מדי א' וחבשו כומתות אדומות , הסיסמה היתה " שבוע טוב"
 
ב-28 בדצמבר, בשעה 20:30 לערך הוטסו 66 לוחמים מן היחידה ומ[[סיירת צנחנים]] ל[[ביירות]] בשלושה [[מסוק]]י [[סופר פרלון]] שאליהם התלוו שני מסוקי [[בל 205]] לסיוע צמוד ותצפית. המסוקים טסו מעל [[הים התיכון]] בצמוד לחוף באורות כבויים כשבקצות הרוטורים שלהם לוחיות שפולטות אור זרחני שיאפשר להם לזהות זה את זה. לאחר טיסה של כשלושת רבעי שעה, בשעה 21:18 לערך, נחת הכוח ב[[שדה התעופה הבינלאומי ביירות]] (שהיה אז הגדול במזרח התיכון). מסוק סופר פרלון הראשון ובו כוח הצנחנים נחת בצידו המזרחי של שדה התעופה. לאחר שהכוח פרץ ממנו, המריא וריחף מעל לחוף העיר [[ביירות]] בכוננות לפינוי נפגעים. המסוק השני הנחית את כוח סיירת מטכ"ל בצידו השני של השדה. הלוחמים נשאו תיקי גב גדולים ובהם מטעני חבלה וצוידו בדפים שעליהם [[סמל]]י חברות התעופה ה[[ערבי]]ות. הלוחמים התפצלו לחוליות והניחו שני [[מטען חבלה|מטעני חבלה]] על כל [[מטוס]] שזוהה כשייך לחברת תעופה ערבית. במטרה להבטיח את השמדת המטוסים, הונח מטען אחד בכונס הגלגלים של כנף שתוכנן להצית את ה[[דלק סילוני|דלק]] המצוי במכלים שבכנפי המטוסים ומטען נוסף בכונס גלגל החרטום. בחלק מהמטוסים שהו נוסעים, וטרם מילכודם הורו הלוחמים לנוסעים לרדת מהמטוסים. במקרים בודדים סירבו הנוסעים לרדת מהמטוס והלוחמים נאלצו לירות באוויר לשם פינוים. במקביל לפעולת הלוחמים בנמל התעופה, חגו מסוקי הבל סביבו. צירי הגישה ל[[נמל תעופה|נמל התעופה]] נחסמו במטרה למנוע הגעת תגבורת, על ידי פיזור שקיות ובהם ג'ל מחליק, [[רימון עשן|רימוני עשן]] ודוקרנים על הכבישים. לקראת סיום הנחת המטענים והתארגנות הכוחות לפינוי, הבחינו טייסי המסוקים המסייעים בכוח לבנוני ב[[משאית]] ו[[שריונית]] שניסה להגיע לשדה התעופה בדרכי עפר מצפון. טייס מסוק הבל [[אליעזר כהן]] (צ'יטה) הורה לקצין הטכני של המסוק לפתוח באש [[מא"ג]] לפני גלגלי כלי הרכב במטרה לעצור אותם. משהמשיכו כלי הרכב להתקדם, פתח הקצין הטכני באש [[M2 בראונינג|ממקלע כבד 0.5]] במטרה לפגוע ולשתק אותם. השריונית והמשאית נפגעו ונעצרו. פינוי הלוחמים התבצע על ידי מסוקי הסופר פרלון ללא הפרעה.
 
לאחר כחצי שעה הושמדו 14 מטוסי נוסעים אזרחיים, שהיו בבעלות שלוש חברות תעופה לבנוניות: "[[מידל איסט איירליינס]]" (M.E.A), "[[ליבניז אינטרנשיונל אירווייס]]" (L.I.A) ו"[[טרנס-מדיטרניאן איירליינס]]" (T.M.A). שווים של [[מטוס]]ים אלה נאמד בכ- 44-42 מיליון [[דולר אמריקני|דולר]].