ה"א הידיעה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ שוחזר מעריכות של 185.175.35.172 (שיחה) לעריכה האחרונה של Pashute
שורה 1:
ב[[דקדוק]] של השפה ה[[עברית]] מכנים בשם '''ה״א הידיעה''' או '''ה״א היידוע''' את האות [[ה]]' כאשר היא משמשת כתווית [[יידוע]] ל[[שם עצם]] או ל[[שם תואר]].
== ס" השתיקה (קיים גם בשפה היוונית - εκαπενθήμερο) היא הינה מושג בעיברית שמסמן את שתיקה של הגיית ס". משתמשים בס" השתיקה בעיקר בגוף המילה [[אף על פי]] שיש מילים שהחוק פועל גם על תחילתן. ([[סצנה]]<ref>{{צ-מאמר|שם=סצנה|קישור=https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=%D7%A1%D7%A6%D7%A0%D7%94&oldid=28566648|כתב עת=ויקיפדיה|שנת הוצאה=2020-07-01}}</ref> - מילה מיוונית שמתארת סוגייה של מקום) ==
 
==מהות==
הוספת ה[[מורפמה]] התחילית הַ־ לפני שם עצם היא הדרך העיקרית לציין ששם העצם הוא מיודע, כלומר, שבהקשר שבו מדברים הוא מובחן מעצמים אחרים הדומים לו. למשל, במשפט "השולחן שלפנינו איננו סתם שולחן" מיודעת המילה הראשונה "השולחן" בה״א הידיעה, ומבחינה את השולחן שבו מדובר משאר השולחנות (הצורה "סתם שולחן" מציגה שימוש בתווית אי־יידוע, או תווית סיתום, שהיא היפוכה של תווית היידוע). דרכים נוספות ליידוע בעברית הן שימוש בשם עצם פרטי ("משה איננו ככל הילדים"), שימוש בכינוי קניין ("ביתי הוא היפה שבבתים") או שימוש בכינוי רומז ("ילד זה"). חלק מן הדרכים הללו מוציאות זו את זו, במובן זה שאי אפשר להשתמש בשתיים מהן בו־זמנית, למשל אי אפשר לצרף ה״א הידיעה לשם עם כינוי קניין ("הביתי") או לשם עצם פרטי ("המשה", למעט חלק משמות המקומות: "הירקון", "האוורסט").