לימוד בעל פה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת תבנית:בריטניקה בקישורים חיצוניים (תג)
מ קישורים פנימיים
שורה 4:
הטכניקה העיקרית של לימוד בעל פה היא בדרך של [[עקרון החזרה|חזרה]], מתוך ההנחה כי ככל שהתלמיד יחזור על החומר הנלמד, הוא יהיה מסוגל לזכור אותו יותר טוב. הנחה זו נשענת על העובדה שחשיפה חוזרת ונשנית ל[[מידע]] מסוים הנמצא ב[[זיכרון לטווח קצר]] אכן מגדילה את הסיכוי ש[[שליפה (זיכרון)|ישלף]] בצורה מוצלחת מ[[זיכרון לטווח ארוך|הזיכרון לטווח הארוך]]{{הערה|שם=קוגניטיבית|יונתן גושן־גוטשטיין ודן זכאי (2006). פסיכולוגיה קוגניטיבית - כרך ב – זיכרון. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.}}.
 
בתחומי לימוד מסוימים, לימוד בעל פה היא שיטת הלימוד היחידה המאפשרת ללמוד חומר במהירות וביעילות. שיטה זו מתאימה במיוחד למידע מילולי (כמו למידת רשימות [[מילה (בלשנות)|מילים]]) משום שהמידע בזיכרון לטווח הקצר [[קידוד (זיכרון)|מקודד]] באופן [[קול|צלילי]]-[[פונולוגיה|פונולוגי]] המבוסס על ה[[שמיעה]]{{הערה|שם=קוגניטיבית}}. כך למשל, כאשר יש ללמוד [[אלפבית]] בשפה חדשה, או [[אוצר מילים]] בשפה זרה, או הטיה של [[פועל (בלשנות)|פעלים]] יוצאי-דופן, זאת כיוון שלרשימות אלה אין מבנה פנימי ברור, או שהמבנה הפנימי שלהן סבוך מכדי שניתן יהיה ללומדו באופן ישיר ובזמן קצר (דוברי [[שפת אם]] ואלה הדוברים שפות רבות, מסוגלים לתפוס באופן אינטואיטיבי את חוקי השפה ויכולים להטות אפילו פעלים יוצאי דופן אשר לא שמעו בעבר).
 
עם זאת, שינון משמר שבו נעשית חזרה על החומר ללא פיתוח שלו, אינו משפר את יכולת השליפה והזיכרון לטווח הארוך{{הערה|שם=קוגניטיבית}}. בנוסף, בשטחי לימוד רבים, במיוחד ב[[מתמטיקה]] ומקצועות דומים, לימוד בעל פה הוא בעל תועלת נמוכה יחסית. לעיתים תכופות מתייחסים ללימוד בעל פה בדרך מזלזלת, המפחיתה מערכו ובכינויים כגון "לומד כמו תוכי", מכיוון שהלומד בעל פה עשוי ליצור את הרושם של מי שמבין את החומר הנלמד. מסיבות אלו נעשה בו שימוש בעיקר עבור מידע שלא ניתן ללמוד בצורה יעילה יותר.
שורה 11:
 
==לימוד בעל פה בחינוך התורני==
בחינוךב[[חינוך תורני|חינוך התורני]] מייחסים חשיבות רבה ללימוד בעל פה של מקצועות הקודש, בשל החשיבות הרבה שיש לכך ביהדות. להלן חלק מהמאמרים המובאים ב[[גמרא]]: "אם ישאלך אדם (בענייני התורה) אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד" כלומר זכור את דברי התורה בעל פה בצורה שתוכל לאומרם מיד. "אשרי מי שבא לכאן ([[העולם הבא]]) ותלמודו בידו" כלומר אשרי מי שמגיע לאחר מותו לעולם הבא וזוכר את מה שלמד בעל פה.
עם זאת עיקר החשיבות אינה בזכירת הדברים מילה במילה, אלא בזכירת התוכן ובהבנה בסיסית לפחות.
 
במרבית ה'''תלמודי תורה''' מעודדים את התלמידים להיבחן בעל פה על [[משנה|משניות]] וגמרא, בהענקת סכום כסף סמלי. ב'''ישיבות קטנות''' פועל ארגון ארצי "[[מאן דירית]]" (אשר שמו לקוח מדברי [[ספר הזוהר]] "מאן דירית מסכתא חדא, ירית עלמא חדא" שביאורם: "מי שיודע מסכת אחת ב[[תלמוד]] בעל-פה מקבל עולם שלם"). הארגון מצמיד לכל תלמיד החפץ בכך [[אברך]] שבוחן אותו מדי שבוע על דפי גמרא בעל פה, במספר דפים המותאם אישית לתלמיד. פעם בשנה נערך כנס גדול ובו מוענקים ספרי קודש לנבחנים. ב'''ישיבות גדולות''' וב'''כוללים''' פועל ארגון ארצי "[[ושננתם]]", אשר עורך פעמים בשנה בחודשים [[תשרי]] ו[[ניסן]] מבחנים בכתב, ברמת שאלות המצריכה שליטה בעל פה. במבחן הראשון נבחנים על 50 דף, ובכל מבחן נבחנים על החומר הקודם בתוספת 50 דף. לנבחנים מוענקת מלגה בסך שקל אחד לדף.
 
==לימוד בעל פה בחינוך המוסלמי: חפיז==