|
|משפיעים=[[הומרוס]], [[ורגיליוס]], [[דנטה]] [[אליגיירי]], [[ויליאם שייקספיר]], [[לודוביקו אריוסטו]], [[פרידריך שילר]], [[יוהאן וולפגנג פון גתה]], [[גאורג וילהלם פרידריך הגל]]
}}
'''פרנצ'סקו דה סנקטיס''' (28 במרץ 1817, [[אבלינו (נפה)|אבלינו]] - 28 בדצמבר 1883, [[נאפולי]]) היה [[היסטוריון]]מבקר שלספרות, מלומד, ושר חינוך איטלקי. נודע בעבור ספרו המופתי על תולדות ה[[ספרות]] ו[[ביקורת ספרות|מבקר]] [[איטלקי]]האיטלקית.
דה סנקטיס למד ספרות במשך חמש שנים אצל דודו קרלו ופילוסופיה במשך שנתיים בבית הספר של לורנצו פאציני. בשנת 1833 התמסר ללימודי לשון שהעביר בארמונו המרקיז בזיליו פואוטי, בחסותו פירסם את כתביו הראשונים. במהירה היה למורה לספרות ודקדוק בנאפולי, ועל תלמידיו נמנו אושיות תרבות חשובות. עם השנים התרחק מההשקפה הטהרנית של פואוטי, ועסק בבעיות של ספרות, אסתטיקה, לשון, היסטוריה ופילוסופיה של ההיסטוריה.
דה סנקטיס החל בלימודי משפטים, אך ויתר על לימודיו כדי להתמסר לספרות ופילוסופיה. בהמשך ייסד ולימד בעצמו בבית ספר פרטי גבוה לדקדוק, [[רטוריקה]], אסתטיקה ופילוסופיה.
את המוניטין שלו כמבקר ספרות צבר עם הרצאותיובהרצאותיו על [[הומרוס]], [[ורגיליוס]], [[דנטה]] [[אליגיירי|דנטה]], [[ויליאםפרנצ'סקו שייקספירפטרארקה|פטרארקה]], ו[[לודוביקוושירה אריוסטו]]אבירית. ב-1848 מונה על ידי הממשלה האיטלקית למזכ"ל המחלקה לחינוך ציבורי. עם תחילת ה[[ריאקציה (אידאולוגיה)|ריאקציה]] באיטליה, הוא נמלט לקוסנזה, נעצר בשנת 1850 ונכלא לשלוש שנים בטירת דלובו ב[[נאפולי]]. שם הוא עסק בלימוד השפה הגרמנית, תרגם שיריםבעיון של [[גאורג וילהלם פרידריך שילרהגל|הגל]] ו[[יוהאןושל וולפגנגהשפה פון גתה]]הגרמנית, ואתואף תרגם את "מדע ה[[היגיון]]" של [[גאורג וילהלם פרידריך הגל]]. עם שחרורו, הונחה לעקור לארצות הברית, אך נמלטעצר לב[[מלטה]], ומאוחרומצא יותרמקלט נסע לב[[טורינו]], שם העבירלימד איטלקית והעביר הרצאות על [[הקומדיה האלוהית]] של דנטה. בהמשך לימד באוניברסיטת [[ציריך|ציריך.]] בשנים 1861-2 שימש כשר החינוך בממשלות של [[קמילו בנסו די קאבור|קאבור]] וריקאסולי. בשנת 1871 נתמנה לפרופסור לספרות השוואתית באוניברסיטה נאפולי, ובשנת 1875 העביר הרצאות על [[ג'אקומו ליאופרדי|ליאופרדי]]. לדה סנקטיס היו הרבה תלמידים נאמנים, ביניהם מבקרי הספרות [[בנדטו קרוצ'ה]] ופרנצ'סקו טוראקה, הסופרים אנטוניו פוגאצרו ולואיג'י לה ויסטה, הצייר ג'אקומו דה קיריקו, ואחרים.
==קישורים חיצוניים==
|
