אוהל הדוד תום – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת תבנית:בריטניקה בקישורים חיצוניים (תג) |
מ שימוש מושכל בפרמטרים ימין ושמאל בתבנית:הערה (תג) |
||
שורה 5:
הספר מתאר את ייסורי עבד שחור המשרת בנאמנות את בעליו, אדם טוב לב ונוח שמוקיר את נאמנותו. עקב שינוי נסיבות, העבד מועבר מיד ליד ובסופו של דבר נופל לידיו של אדון אכזר ורע לב. גם במצבו החדש הוא מקבל על עצמו את הדין ואין הוא מוחה למרות ההשפלות והמכות שהן מנת חלקו.
"אוהל הדוד תום" פורסם לראשונה ב-[[20 במרץ]] [[1852]] והיה לרומן הנמכר ביותר של [[המאה ה-19]] ולספר הנמכר ביותר בארצות-הברית אחרי ה[[תנ"ך]]. הסיפור פורסם לראשונה בהמשכים בעיתון "The National Era" {{אנ|The National Era}}{{הערה
יש הסבורים כי האווירה שהקרין הרומן עודדה את פרוץ [[מלחמת האזרחים האמריקנית]] ואת [[עבדות בארצות הברית|התנועה לשחרור העבדות]].
שורה 34:
===הכינוי "הדוד תום"===
כשיצא הספר, הדמות של "הדוד תום" נחשבה לדמות חיובית - לסוג של קדוש מעונה. אך בעשור השני של המאה ה-20, דברים השתנו. לאחר מותו של [[בוקר טי. וושינגטון]], מנהיג והוגה מוביל אשר עודד שיתוף פעולה עם הממסד הלבן, ויחד עם עליית תנועות לאומיות שחורות כמו זו של [[מרקוס גארבי]] - כל מה שהיה ניתן להבין כהתרפסות כלפי לבנים נהיה שלילי. אחד המקרים הראשונים שהכינוי נשמע ברבים היה כאשר הכומר הלאומני השחור, ג'ורג' אלכסנדר מגווייר, אמר בפני הכנס של האגודה לשיפור האוניברסלי לשחורים ב-[[1919]]: "כושי 'הדוד תום' חייב ללכת, ובמקומו חייב לבוא מנהיג חדש לגזע השחור... לא איש שחור עם לב לבן, אלא איש שחור עם לב שחור." לאחר מכן, הלאומנים של גארבי גם צעדו עם פוסטרים אשר הודיעו על פטירתו של הדוד תום.{{הערה|
ועדיין, עד היום משמש הכינוי "הדוד תום" בקהילה ה[[אפרו-אמריקאים|אפרו-אמריקאית]] כ[[כינוי גנאי]] לשחור המתרפס ללבנים ומנסה לחקות את מנהגיהם, תוך ביטול עצמי של זהותו.
|