אוהל הדוד תום – הבדלי גרסאות

"אוהל הדוד תום" פורסם לראשונה ב-[[20 במרץ]] [[1852]] והיה לרומן הנמכר ביותר של [[המאה ה-19]] ולספר הנמכר ביותר בארצות-הברית אחרי ה[[תנ"ך]]. הסיפור פורסם לראשונה בהמשכים בעיתון "The National Era" {{אנ|The National Era}}{{הערה|ימין=כן|עיתון שראה אור ב[[וושינגטון די. סי.]] בשנים 1847–1869 ותמך בביטול העבדות והסחר בעבדים.|כיוון=ימין}}. בתחילה תוכנן להיות סיפור קצר, אך לבסוף התפרש על פני ארבעים פרקים. המו"לים היו ספקנים לגבי הדפסתו כספר, אך משפורסם במהדורה של 5,000 עותקים נמכרו ביום הראשון 3,000 עותקים וביום השני יתר הספרים, ובתי דפוס עמלו על הדפסת מהדורות חדשות שלו ללא הרף.

כשיצא הספר, הדמות של "הדוד תום" נחשבה לדמות חיובית - לסוג של קדוש מעונה. אך בעשור השני של המאה ה-20, דברים השתנו. לאחר מותו של [[בוקר טי. וושינגטון]], מנהיג והוגה מוביל אשר עודד שיתוף פעולה עם הממסד הלבן, ויחד עם עליית תנועות לאומיות שחורות כמו זו של [[מרקוס גארבי]] - כל מה שהיה ניתן להבין כהתרפסות כלפי לבנים נהיה שלילי. אחד המקרים הראשונים שהכינוי נשמע ברבים היה כאשר הכומר הלאומני השחור, ג'ורג' אלכסנדר מגווייר, אמר בפני הכנס של האגודה לשיפור האוניברסלי לשחורים ב-[[1919]]: "כושי 'הדוד תום' חייב ללכת, ובמקומו חייב לבוא מנהיג חדש לגזע השחור... לא איש שחור עם לב לבן, אלא איש שחור עם לב שחור." לאחר מכן, הלאומנים של גארבי גם צעדו עם פוסטרים אשר הודיעו על פטירתו של הדוד תום.{{הערה|1=[http://www.theroot.com/articles/politics/2010/05/uncle_tom_from_compliment_to_insult.html When 'Uncle Tom' Became an Insult] {{כ}}Adena Spingarn, {{כ}}The Root}}