רב סעדיה גאון – הבדלי גרסאות

שנתיים אחרי מינויו של רס"ג לגאון סורא, התגלע סכסוך בינו לבין ראש הגולה, דוד בן זכאי, ותומכיו. דוד בן זכאי פסק בסכסוך [[ירושה]] שבא לפניו לטובת כמה מעשירי בגדאד. לפי מנהג המקום פסק הדין של ראש הגולה היה נכנס לתוקפו רק אחרי חתימת שני ראשי הישיבות. כשהתבקש רס"ג לחתום, התחמק, והציע שראש ישיבת פומבדיתא יחתום תחילה. משהלה חתם, נאלץ רס"ג להודיע, אחרי שורה של התחמקויות, שפסק הדין שגוי לדעתו ופסיקת ראש הגולה נגועה ב[[שוחד]]. בנו של ראש הגולה, יהודה, שהיה שליח להחתים את רס"ג, הוכה והושפל על ידי תלמידי רס"ג. בעקבות כך הדיח ראש הגולה את רס"ג מגאונותו, והטיל עליו חרם, ומינה תחתיו כגאון סורא [[תלמיד חכם]] מקומי בעל ייחוס, בשם יוסף בר יעקב<ref>{{צ-ספר|מחבר=יהושע בלאו ויוסף יהלום|שם=רב סעדיה גאון במוקד פולמוס בין רבני בבגדאד|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=מכון יד בן צבי|שנת הוצאה=תשע"ט|עמ=10-11}}</ref>.

 

 

נגד הספר כתב כ'לף בן סרג'אדו, ממקורביו של ראש הגולה, מגילה חריפה בשם "אפיקורוס מן הנכריים הדילציים", הכוללת גם את כתב החרם שהטיל ראש הגולה. בעקבות מגילה זו הוסיף רס"ג לספר הגלוי הקדמה ארוכה המפרטת את מעלותיו הרבות של החיבור בתחום ה[[מוסר]] וה[[שירה]], ותשובות לטענות שהועלו נגדו. כמו כן חיבר פירוש לחיבור, הדומה במתכונתו לחיבוריו של רס"ג על המקרא, וכולל ביאורי מילים, צימודים, והרחבה בעניינים שונים<ref>{{צ-ספר|מחבר=יהושע בלאו ויוסף יהלום|שם=רב סעדיה גאון במוקד פולמוס בין רבני בבגדאד|מקום הוצאה=ירושלים|מו"ל=מכון יד בן צבי|שנת הוצאה=תשע"ט|עמ=21-24}}</ref>.