ויקיפדיה

פנאי פלוס – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
←‏היסטוריה: הגהה, ניסוח, הוספת מקור
מ החלפות (טלוויזיה)
שורה 18:
'''פנאי פלוס''' היה [[שבועון]] [[ישראל]]י, שסקר את עולם ה[[בידור]] וה[[טלוויזיה]] בישראל ובעולם. למגזין מספר מדורים: כתבות, קולנוע, מוזיקה, תרבות, אוכל, תשבצים ועוד. המדור הנחשב כמאפיין ביותר את המגזין הוא מדור צילומי ה[[פפרצי]] "מחיר התהילה". במדור זה, שפיתח זן חדש של מדורי [[רכילות]] בתקשורת הישראלית, מוצגות דמויות פופולריות בחיי השגרה שלהן, לעיתים ללא ידיעתן. מדי שנה היה מוציא השבועון גיליונות נושא מיוחדים, כגון "היפים והנכונים" ו"שיק או שוק".
==היסטוריה==
השבועון "פנאי פלוס" החל להופיע בשנת [[1989]] כמוסף של השבועון "[[לאשה]]" ותחילה היה בעיקר מדריך לשידורי הטלוויזיה, ואחר כך שווק כמגזין עצמאי{{הערה|{{הארץ||ירחון עסקי חדש לטלוויזיה ופרסום - "פריימטיים"|1.840708|18 בנובמבר 2002}}}}.
 
בשנים [[1994]]–[[2005]] ארגן השבועון את "[[פרס מסך הזהב]]", בו ניתנו פרסים על הישגים בתחום ה[[טלוויזיה]]{{הערה|{{הארץ||ערוץ 1 דרש להסיר את תוכניותיו המועמדות בתחרות "מסך הזהב" של "פנאי פלוס"|1.918085|19 באוקטובר 2003}}}}.
 
בשנת 1999, הקימה [[תמי מוזס-בורוביץ']], יחד עם [[עופר נמרודי]] (אז בעל השליטה בעיתון מעריב), את שבועון הטלויזייההטלוויזיה "רייטינג", שהתחרה ב"פנאי פלוס". עד לשנת 1998 הייתה מוזס-בורוביץ' בעלת מניות בקבוצת "ידיעות אחרונות", אז מכרה את מניותיה לאיש העסקים [[אליעזר פישמן]] ומיד פתחה את השבועון המתחרה. "רייטינג" התמקד ב[[עיתונות צהובה]] וזכה תחילה להצלחה רבה{{הערה|שם=הלפרין|{{הארץ|נטע הלפרין, [[עכבר העיר]]|כבר לא צהוב: פרידה מהמגזין רייטינג|1.3286629|22 בספטמבר 2011}}}}. הוא שווק ללקוחות רשת [[קלאבמרקט]] בה הייתה שותפה מוזס-בורוביץ' והחל לפגוע בתפוצה של "פנאי פלוס". בשנת [[2005]] מכרה מוזס-בורוביץ' את חלקה ב"רייטינג" לקבוצת [[מעריב החזקות]]{{הערה|{{TheMarker|בועז גריילסמר|תמי מוזס-בורוביץ' יוצאת מעסקי העיתונות: מוכרת את חלקה בעיתוני "רייטינג" ו"ביג טיים" לקבוצת מעריב|1.305365|4 בספטמבר 2005}}}}. בשנים הבאות דעכה תפוצתו והוא נסגר ב-[[2011]]{{הערה|שם=הלפרין|}}.
 
ב-5 בדצמבר 2007, לא הופץ השבועון כמתוכנן עקב צו איסור פרסום על אחת הכתבות{{הערה|{{גלובס|יעל גאוני|השבועון "פנאי פלוס" לא הופץ היום כמתוכנן עקב צו איסור פרסום על אחת הכתבות|1000282908|5 בדצמבר 2007}}}}. בשבוע האחרון של נובמבר בשנת 2008 חגג השבועון את גיליון ה-1,000.
 
במרץ 2014 השיק המגזין פנאי פלוס את [[אתר אינטרנט|אתר האינטרנט]] שלו - Pplus, אשר החליף את [[מדור רכילות|מדור הרכילות]] באתר "[[ynet]]". את האתר עורך [[אייל גיבלי]].
 
ב-11 במאי 2018 חגג השבועון את גיליון ה-1,500.
 
בתחילת אוקטובר [[2020]] פורסם על סגירתו הצפויה של השבועון בסוף החודש, והגיליון האחרון אכן יצא ב-[[28 באוקטובר]]{{הערה|{{גלובס|ענת ביין-לובוביץ'|מסתמן: קבוצת ידיעות אחרונות סוגרת את פעילות "פנאי פלוס"|1001345337|12 באוקטובר 2020}}}}. הסגירה הייתה על רקע המשבר הכלכלי החריף שאליו נקלעה קבוצת ידיעות אחרונות בעקבות התחרות עם החינמון ישראל היום{{הערה|{{העין השביעית|אורן פרסיקו|"ידיעות אחרונות": המצב הכלכלי הורע באופן דרמטי|317705|28 בינואר 2019}}}}{{הערה|{{גלובס|ענת ביין-לובוביץ'|ועד העיתונאים ב"ידיעות אחרונות" עתר נגד הפיטורים בקבוצה|1001264628|12 בדצמבר 2018}}}}.
 
==עיתונאים וכותבים==
במהלך השנים כתבו בפנאי פלוס עיתונאים וכותבים שונים, בהם [[יובל אברמוביץ']], חגית גינזבורג, שי פרץ, הדס בשן, נמרוד דביר, [[יעקב בר און]], [[נחום מוכיח]], [[אפרת שלום]], [[יסמין אבן]], [[אהרן מורג]] ו[[רון לוונטל]].
 
העורך הראשון של השבועון היה דוד פז. לאחריו החליפו בתפקיד יגאל גלאי{{הערה|{{גלובס|שרה זלצר|ארגוני יוצרים מסתייגים ממינוי עורך "פנאי פלוס", יגאל גלאי, ליו"ר הרשות השנייה|614559|29 באוגוסט 2002}}}}. בין השנים 2004 ל-2010 ערכה את השבועון נירית וייס{{הערה|{{גלובס|לי-אור אברבך|עורכת "פנאי פלוס", נירית וייס, פורשת לאחר 5.5 שנים בתפקיד|1000576161|21 ביולי 2010}}}}. בין השנים 2010 ל-2013 אור קניספל{{הערה|{{גלובס|יניב פוהורילס|אור קניספל מונה לעורך הראשי של "פנאי פלוס" במקום נירית וייס|1000580289|8 באוגוסט 2010}}}}, ומאז 2013 עורכת העיתון הייתה [[ליאת לוי-קופלמן]].
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/פנאי_פלוס"