פומת ההרים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 109.186.131.107 (שיחה) לעריכה האחרונה של KotzBot
הגהה
שורה 17:
[[קובץ:Mountain Lion in Grand Teton National Park.jpg|ממוזער|פומה ב[[הפארק הלאומי גרנד טיטון|פארק גרנד טיטון]]]]
[[קובץ:Cougar closeup.jpg|ממוזער|שמאל|ראש של פומה]]
'''פומת ההרים''' (שם מדעי: ''Puma concolor'') היא אחד משני [[מין (טקסונומיה)|המינים]] ב[[סוג (טקסונומיה)|סוג]] [[פומה (סוג)|פומה]], יחד עם ה[[יגוארונדי]]. הפומה נקראת גם "אריה אמריקאי", "ארי ההרים", "קוגרכוגר" ובעוד כ-40 שמות. היא אחד הגדולים שב[[חתוליים]]. בעבר סברו שהיא שייכת לסוג [[חתול (סוג)|חתול]]. היא שוכנת ב[[יער|יערות]] [[הר|הרריים]] ובסבכי צמחייה באזורי [[אקלים]] שונים, ומצויה בהרי [[סיירה נבדה (ארצות הברית)|סיירה נבדה]], [[הרי האפלצ'ים]] ו[[הרי הרוקי]] שב[[אמריקה הצפונית]], בערבות ה[[פמפס]] ב[[ארגנטינה]] וב[[הרי האנדים]] ב[[אמריקה הדרומית]].
 
הפומה היא החתול הגדול ביותר לאחר ה[[טיגריס]], ה[[אריה]], ה[[יגואר]] וה[[נמר]]. ב[[העולם החדש|עולם החדש]] היא שנייה בגודלה לאחר היגואר. אורך גופה נע בין 2.2 ל-2.6 מטרים, שמתוכם תופס הזנב כ-70 סנטימטרים. משקלה נע בין 50 ל-90 קילוגרמים, ומהירותה המרבית לפי ה"נשיונל ג'אוגרפיק ויילד" היא כ-100 קילומטרים בשעה.
שורה 53:
 
==צייד ותזונה==
תזונתה של הפומה מגוונת על פי רוב, ומשתנה לפי אזור מחייתה. עיקר טרפו הוא [[קופים]], [[דלשינאים]], [[אוכלי עשב]] שונים כדוגמת [[טפיר]], [[אייל הביצות]], [[אייל הפאמפאס]], [[אייל פרדי לבן-זנב]], [[אייל האנדים]], [[פודו]], [[כבש גדול-קרניים]], [[צפיר הקורדילרים]], [[פקאריים]], [[גואנקו]]; וכן [[ארנבת מצויה|ארנבות]], [[מכרסמים]] ו[[עופות]]. תזונתה של הפומה משתנה לפי גודלה: בעוד בקצה פטגוניה ניזונות הפומות מטרף קטן יחסית, כמו [[ארמדילאים|ארמדילים]], קופים קטנים ועופות, באמריקה התיכונה ניזון מין זה בעיקר מ[[אייליים|איילים]], מ[[דובי נמלים]], מ[[צאן]] ומו[[בקר]]. בקצה הצפוני של תפוצת הפומה תועדו מקרים נדירים בהם תקפו זכרים בוגרים וגדולים במיוחד גם [[אליגטור|אליגטורים]] צעירים וגורי דובים.
 
הפומה צדה בין הערביים וחיה ביחידות. היא נודדת אחר טרפה, אך עם זאת מסמנת לעצמה גם נחלה באמצעות ריח הפרשותיה וגירוד טפריה על עצמים שונים. שיטת הציד היא מארב לטרף בסבך, ואז זינוק וריצה אחר הטרף. בריצה זו מסוגלת פומה להגיע למהירות של כ-50 קמ"ש. באורבה לקופים היא ממתינה על ענף גבוה ואז צדה אותם בזנקה עליהם. הפומה מסוגלת לזנק למרחק של כעשרה מטרים. לאחר שהשיגה את טרפה, הפומה מתמקדת באזור הרגיש ביותר בגופו: הצוואר. החתול הגדול נושך את טרפו נשיכה חזקה באמצעות ניביו החדים. נשיכה זו לרוב ממיתה את הטרף. פומה ממוצעת זקוקה לכ-1.5 ק"ג מזון ביום. במקרה שהיא לא סיימה לאכול את טרפה, תסתיר הפומה את הטרף בשטיח עבה של עלים.
שורה 61:
==רבייה==
 
עונת הרבייה של הפומה מתמשכת מסוף הקיץ דרך הסתיו ועד לתחילת החורף. בסוף הקיץ עד תחילת הסתיו הזכרים מחזרים אחר הנקבות. לאחר מכן, באמצע הסתיו, מתבצעת הזדווגות: הזכר "יושב" על הנקבה ומנסה לנושכהלנשוך נשיכות עדינות. בסוף הסתיו תמליט הנקבה 6-3 גורים קטנים. משקלם בעת הלידה 300 גרם. השגר בעל מספר הגורים הגדול ביותר היה בן 9 גורים. ההמלטה מתבצעת 180-130 ימים לאחר הפריית הביציות. הגורים עיוורים וחסרי אונים. הם פוקחים עיניהם כעבור 10 ימים. פרוותם מנומרת בכתמים כהים, הנעלמים רק כעבור 3 חודשים.
 
לאחר שהזכרים הזדווגו עם הנקבות, הם אינם לוקחים שום חלק מחיי המשפחה. הנקבה משוטטת עם הגורים במשך כשנה וחצי, ובזמן זה הם לומדים את כל מה שעליהם ללמוד: היכן נמצא מזון, איפה טמונה להם סכנה, איך לצוד וכדומה. הנקבה מניקה את הגורים במשך 100-80 ימים, אך גורים אלו מתחילים לאכול בשר ציד כבר בגיל 60-30 ימים. לאחר שאמם הדגימה להם במשך 8-7 חודשים איך צדים, בגיל 15-10 חודשים, הנקבה מביאה לגורים טרף קטן יחסית, כגון ארנבת, ומשימתו של הגור הרעב ביותר תהיה להרוג את הארנבת. לאחר מכן, המשפחה תאכל את הטרף. בגיל 17-16 חודשים הגורים כבר יודעים לצוד לבדם, אך עושים זאת בהשגחת אימם בלבד, כדי שלא יפצעו.