סכנות צלילה – הבדלי גרסאות

מחלת הדקומפרסיה (גם: מחלת האמודאים) נגרמת משינויי המסיסותה[[מסיסות]] של [[גז אינרטי|גזים אינרטיים]] (בעיקר [[חנקן]] ו[[הליום]]) ברקמות הגוף עם השינויים בלחץ הסביבה. עם ההעמקה, הלחץ שרקמות הגוף מצויות בו עולה, מה שמעלה את כמות הגז שיכול להיות מומס בהן (כתוצאה מ[[חוק בויל]] הקובע כי נפחם של גזים יחסי לכמות הלחץ המופעל עליהם ו[[חוק הנרי]] הקובע כי היכולת של גז להתמוסס בנוזל יחסית ללחץ המופעל עליו). ככל שהשהות נעשית בעומק רב יותר ולאורך זמן רב יותר כך כמות החנקן המצטבר ברקמות גדולה יותר. עם העלייה לפני המים פוחת הלחץ ושוב יורדת כמות החנקן שה[[רקמות]] מסוגלות להכיל, אך אם העלייה מהירה מדי הרקמות מגיעות למצב [[רוויית יתר]] של חנקן. אם כמות החנקן שהצטברה ברקמה גדולה מדי, חלק מהחנקן עלול להשתחרר בצורת בועיות. בועיות אלו יכולות להביא לפגיעה בצולל, על ידי חסימה של כלי דם שמונעת הספקה של חמצן לרקמות. ככל שעומק וזמן הצלילה גדלים, כך גדלה כמות החנקן המומסת בגוף וגדל הסיכוי לפגיעה.