אי-שוויון בדיור – הבדלי גרסאות

בתקופה שבין [[מלחמת העולם השנייה]] ועד [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]], [[העולם המערבי|מדינות המערב]] דגלו במדיניות אשר לקחה אחריות ציבורית לאספקת דיור עבור האוכלוסייה. מדיניות זו כללה פיתוח ובניית בתים כ[[דיור ציבורי]], סבסוד משכנתאות עבור חיילים ששבו משדות הקרב וסיוע בשכרב[[שכר דירה]]. ישראל באותן השנים התנהלה באופן דומה כמדינת רווחה ולקחה על עצמה את האחריות לספק קורת גג עבור העולים בשנים הראשונות לקיומה ולאחר מכן עבור משפחות מעוטות יכולת.

החל משנות ה-80 חל שינוי במדיניות הכלכלית בעולם המערבי ובישראל. המדיניות הכלכלית ה[[נאו-ליברליזם|נאו-ליברלית]] החדשה דגלה בין השאר בהפחתת המעורבות הישירה של הממשלות בתחום הדיור והשארתו בידי הכוחות המעצבים את ה[[כלכלת שוק|שוק החופשי]]. עם זאת, בניגוד לשאר העולם, בתחילת שנות ה-90 התרחשה בישראל חזרה זמנית להתערבות ישירה בשוק הדיור עקב [[עליית ביתא ישראל|העלייה מאתיופיה]] ומברית המועצות לשעבר. אופי השינוי בתקופה הזאת כלל התערבות ישירה בתכנון, בנייה וסבסוד שכר דירה ומשכנתאותו[[משכנתה|משכנתאות]]. לאחר תקופה זו מדינת ישראל נסוגה חזרה למדיניות נאו-ליברלית של קביעת המסגרת והתנאים שבמסגרתם יפעל השוקה[[כלכלת שוק|שוק החופשי]].