אליהו גלעדי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ עדכון שנות הפעילות בתבניות אישיות לצורך חישוב אוטומטי (תג)
מ ויקיזציה
שורה 1:
{{אישיות ביטחונית
| סיווג = חייל
| שםתמונה = אליהו גלעדי.jpg
| כיתוב = אליהו גלעדי {{תמונה להחלפה}}
| תמונה = [[קובץ:אליהו גלעדי.jpg|150px|מרכז]]
| כיתוב = אליהו גלעדי {{תמונה להחלפה}}
| תאריך לידה = [[1915]]
| מקום לידה = [[ביקפלווה]] {{רומ|Tăureni, Harghita}}, [[אוסטרו-הונגריה]]
| תאריך עלייה = [[1937]]
| תאריך פטירה = [[1943]]
| מקום פטירה = [[ראשון לציון]], [[המנדט הבריטי]]
| סיבת המוות = נהרג
| כינוי = שאול
| השתייכות = {{סמל|אצלח"לי||+}}{{ש}}{{סמל|לחאצ"יל||+}}
| שנות הפעילות = 1937–1943
}}
'''אליהו גלעדי''' ([[1915]] - [[7 באוגוסט]] [[1943]]) היה פעיל [[ציונות|ציוני]] בארץב[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל]] וממנהיגי [[לח"י]]. הוצא להורג על ידי אנשי המחתרת בעקבות חילוקי דעות חריפים ביותר בינו ולבין [[יצחק שמיר]] ופעילי לח"י אחרים, חבריו למחתרת הרגוהו.
 
== קורות חייו ==
אליהו גלעדי נולד בשנת [[1915]] כ'''אליהו אלברט גרין''' במשפחה יהודית [[חרדים|חרדית]] מן הכפר ביקאפאלווה {{רומ|Tăureni, Harghita}}(Bikafalva) שבמזרח [[טרנסילבניה]], באותם ימים חלק מ[[אוסטרו-הונגריה]]. הוא היה הבן הצעיר מבין שלושת בניהם ושתי בנותיהם של משה גרין, [[שוחט]] ותלמיד חכם, ושל רחל, בת למשפחת ייננים{{הערה|אתר בני עטרות}}. אליהו נשלח לישיבה ב[[סטמאר|סאטמאר]] אך הפסיק את לימודיו והיה לחניך אצל רצען. באותה תקופה הצטרף לתנועת [[בית"ר]]. לאחר שערק מן הצבא הרומני נמלט ל[[הונגריה]]. הוא עלה ל[[ארץ ישראל]] בשנת [[1937]] מהונגריה באמצעות תנועת [[ההעפלה]] של בית"ר שפעלה שם. בארץ הצטרף ל[[אצ"ל]]. עם הפילוג באצ"ל בשנת [[1940]], על רקע אי הסכמתו של [[אברהם שטרן (יאיר)]] להפסיק את המלחמה ב[[בריטים]] בעת שלחמו ב[[גרמניה הנאצית]], הצטרף גלעדי לאנשי שטרן בעת שאלו יסדו את מחתרת הלח"י (שנקראה בראשיתה "אצ"ל בישראל").
 
גלעדי נחשב על ידי חבריו כ"נועז עד כדי טירוף". [[מחלקת החקירות הפליליות של משטרת המנדט|הבולשת הבריטית]] (ה-CID) הצליחה לתפוס אותו, והוא נכלא ב[[מחנה המעצר מזרעה]]. אחרי הירצחו של אברהם שטרן ב-[[12 בפברואר]] [[1942]], היה הלח"י נתון במשבר. מנהיגיו, אליהו גלעדי ו[[יצחק שמיר]] היו נתונים במעצר. מבין מנהיגי הארגון נותר חופשי רק [[יהושע כהן]], שעבר ממקום מסתור אחד לשני. ב-[[2 בספטמבר]] 1942 הצליחו גלעדי ושמיר לברוח מהמעצר. הם הגיעו לביתו של [[ירחמיאל אהרונסון]] ("אלישע") שסידר להם מקום לינה, דאג להחלפת בגדיהם למדי [[נוטרות|נוטר]] (לגלעדי) וקצין פולני (לשמיר) ולהעברתם למרכז הארץ. השניים נפגשו עם שרידי הנהגת הלח"י בראשותו של יהושע כהן והחלו בפעולות לארגונו מחדש של הארגון.
שורה 22 ⟵ 17:
עד מהרה נתגלעו חילוקי דעות חריפים בין שני הבורחים. לפי עדותו של [[נתן ילין-מור]], גלעדי כמעט המיט שואה על המחתרת. לדבריו חתר גלעדי לפתרון חשבונות פנימיים בתוך לח"י ומחלוקות בין ארגוני המחתרת בכוח הנשק, ותכנן מעשי התגרות שהיו כרוכים בהרג המוני של יהודים. לדברי ילין-מור הציע גלעדי להעסיק חברות לח"י כזונות, ופעם אף איים באקדח על שמיר. לדעת ילין-מור הושפעו כוונותיו ומעשיו של גלעדי מהלך הרוח ה[[ניהליזם|ניהליסטי]] של המהפכנים ה[[רוסים]] הקיצוניים של [[המאה ה-19]], שלא ייחסו ערך לחיי אדם.
 
לדעת חוקר הלח"י [[יוסף הלר]], התבטאה מגרעתו הגדולה של גלעדי בחוסר יכולתו לקבל [[מרות]]. לדבריו, באביב 1943 החל גלעדי להתמודד מול שמיר על הנהגת לח"י. שמיר רצה להפעיל את אנשי לח"י במבצע תעמולה נרחב ב[[היישוב|יישוב]], באימונים ובצבירת כוח עד שיתאושש הארגון ויחזור לפעילות נגד הבריטים. גלעדי לעומתו צידד במה שכינה "החרמת כספים", דהיינו מעשי [[שוד]], פריצות וגנבות, וכן תמך בהריגת מנהיגים פוליטיים של תנועות יריבות - אנשי אצ"ל, מפקדי [[ההגנה]] וראשי מפלגות [[ציונות|ציוניות]]. כאשר שמיר ביטל פעולה של גלעדי שחשבה למסוכנת, הגיע גלעדי לדירת המסתור של שמיר ואיים לחסל אותו באקדחו אם עוד פעם יבטל פקודות שלו. על זה השיב לו שמיר: "גם לי יש אקדח". זה היה הרגע בו הגיע שמיר למסקנה שיש לחסל את גלעדי. לשני האנשים היו תומכים וחסידים והארגון עמד בפני פילוג. לדברי הלר תלו אנשי שמיר את [[התאבדות]]ו של אחד מאנשיהם ביוני 1943, בלחץ שגלעדי הפעיל עליו.
 
שמיר הצליח לשכנע את אנשיו כי יש לחסל את גלעדי. באותם ימים היה קשה ללח"י להבריח נשק ל[[חיפה]] וצפון הארץ. גלעדי שוכנע שיש אפשרות להעביר את הנשק באמצעות סירות של [[בית הספר הימי זבולון]]. ב-[[7 באוגוסט]] [[1943]] הוא הלך לפגישה בבית הספר זבולון שהיה בצפון [[תל אביב]] יחד עם שני לוחמי לח"י, [http://lehi.org.il/?p=2754 צפוני שומרון] ו[[ירחמיאל אהרונסון]]. בדרך לשם שלפו השניים אקדחים וירו בו מלפנים ומאחור. אחר כך חפרו בור, הטילו את הגופה וכיסו אותה. עד היום לא ידוע היכן נקברה הגופה, בחולות [[בת ים]] או מצפון לתל אביב{{הערה|[[שלמה נקדימון]]:סטירת לח"י, מוסף שבת של [[ידיעות אחרונות]], 9 באוגוסט 2013}}.
שורה 34 ⟵ 29:
שמו מונצח ב[[גן הנעדרים]] בהר הרצל.
בסוף ספטמבר [[1981]] פנה חבר הכנסת [[יוסי שריד]] בשאילתה בכנסת, ליצחק שמיר, אז שר החוץ וביקש לדעת מה היו נסיבות הוצאתו להורג של אליהו גלעדי. הוא הגיש את השאילתה, בעקבות פניית משפחתו של גלעדי.
ברשימת חללי לח"י{{הערה|1=[http://www.lehi.org.il/?id=25 אתר לח"י]}} נכתב: "אליהו גלעדי (שאול) - נפל בנסיבות טרגיות בתש"ג".
 
בדף לזכרו של גלעדי באתר "יזכור" של משרד הביטחון נכתב: "|{{ציטוטון|אליהו לא נידון על ידי חבריו בעוון בגידה - הוא היה קרבן טראגי של לחימה בתנאי מחתרת – ו-38 שנה לאחר שהוצא להורג, נכלל שמו של אליהו ברשימת הנופלים במלחמות ישראל"}}.
 
הפרשה זכתה לספר בשם "פרשת הלוחם יונתן" מאת העיתונאי [[ברוך נאדל]], שיצא לאור ב[[ספריית תרמיל]] בשנת [[1976]], ולעיבוד טלוויזיוני בדרמה "גופה בחולות" משנת [[1999]], בבימויו של [[ריקי שלח]], [[תסריט]] של רון פלדמן, אסי דגני ו[[אריה קרישק]]{{הערה|[[אלי אשד]], [http://www.notes.co.il/eshed/42013.asp משימות הריגול של אריה קרישק], 13 במרץ 2008.}}.
 
==לקריאה נוספת==