מוזיקה קלאסית בתקופה המודרנית – הבדלי גרסאות

{{תולדות המוזיקה הקלאסית}}

[[קובץ:Schanker musical instru.JPG|ממוזער|שאנקר, "כלים מוזיקליים", 1932]]

 

מאז היות המוזיקה, מ[[ימי הביניים]] ועד התקופה הפוסט-רומנטית, הרחיבו ה[[מלחין|מלחינים]] את המסגרות, שינו והוסיפו צורות, הגדילו הרכבים, פיתחו כלי נגינה חדשים ושיכללו כלים קיימים. [[התקופה הקלאסית במוזיקה|התקופה הקלאסית]] הביאה עמה את [[צורת הסונאטה]] ואת ה[[סימפוניה]], אך שמרה על תבניות [[הרמוניה|הרמוניות]] וצורניות מוגדרות ועל גבולות ברורים, שנקבעו בתקופות הקודמות. [[מוזיקה קלאסית - התקופה הרומנטית|התקופה הרומנטית]], החל ב[[לודוויג ואן בטהובן|בטהובן]], שיחררה את המלחינים מכבלי המבנים המקובלים, הוסיפה מוזיקה ווקאלית לסימפוניה, הגדילה את ה[[תזמורת]] לממדי הענק של [[גוסטב מאהלר|מאהלר]] ואת ה[[אופרה]] לחזיונות המדהימים של [[ריכרד וגנר|וגנר]]. אך בכל השינויים העצומים האלה, נשמרו עדיין יסודות ההרמוניה שנקבעו ב[[תקופת הבארוק]], כאשר ירשו ה[[סולם (מוזיקה)|סולמות]] את מקום ה[[מודוס (מוזיקה)|מודוסים]] של ימי הביניים וה[[רנסאנס]].