הבדלים בין גרסאות בדף "מוזיקה קלאסית בתקופה המודרנית"

==חזרה למקורות עתיקים==
===פרימיטיביזם===
כתגובה על התיישנות יסודות המוזיקה המקובלים והצורך לנוע לסגנונות אחרים, היו מלחינים שגילו נטייה לחזור אל המוזיקה שקדמה ל[[התקופה הקלאסית במוזיקה|קלאסיקה]] ו[[התקופה הרומנטית במוזיקה|לרומנטיקה]], אל [[תקופת הבארוק|הבארוק]], [[תקופת הרנסאנס|הרנסאנס]] וה[[קנטוס פלאנוס]], בחיפוש אחר השראה טהורה יותר, בתקווה שיוכלו להפיח חיים חדשים במוזיקה הטונאלית. היו אף שנסו לבסס מוזיקה חדשה על יסודות של [[הרמוניה]] [[מודוס (מוזיקה)|מודאלית]]. השובע מ"פולחן הגודש השולט", כפי שהגדיר אחד המלחינים בסביבות 1900, שבא לביטוי בפוליכרומטיציזם של [[ריכרד וגנר|וגנר]], הניע מלחינים במקומות שונים באירופה לחפש השראה בעבר הרחוק, אם בשיבה ל[[כלים אותנטיים]], שהחלוצים לה היו [[ארנולד דולמטש]] ו[[ונדה לנדובסקה]], ואם בחיפוש עולם פסטורלי וטהור ורגשות זכים וחדורי קדושה בקלאסיקה היוונית או הארקדית, גישה המזכירה את [[האקדמיה של ארקדיה]] מן [[המאה ה-17]].{{הערה|[https://www.britannica.com/topic/Academy-of-Arcadia אנציקלופדיה בריטניקה, "האקדמיה של ארקדיה"]}} בהשפעת הנהייה אחר [[יוון הקלאסית]] חיבר [[קלוד דביסי|דביסי]] את "שירי ביליטיס" בשנת 1897 ו[[מוריס ראוול|ראוול]] כתב את [[דפניס וכלואה]] ב-1912, [[בלט]] שכולו חדור ברוח הטבע הטוב והמיטיב. [[גבריאל פורה|פורה]] השתמש ברבים משיריו במרקמים החסכוניים שהצרפתים ייחסו לתרבות ההלנית, ו"סוקרטס" של [[אריק סאטי|סאטי]] מ-1919, על פי [[אפלטון]], היא יצירה רצינית באופיה, הממזגת בהצלחה את תרבות [[צרפת]] עם זו של [[יוון]].{{הערה|שם=גולוויי18–316|גולוויי ומאן, "מוזיקה בכל הזמנים", עמ' 316-18}}
 
[[ריכרד שטראוס]], לעומת זאת, שיווה אופי טווטוני ליוון הארקדית, הבא לביטוי ב"דפנה" הפסטורלית מ-1938. יוון, בפרשנותו של שטראוס, מצטיירת בקשיחותה של "אלקטרה" וב"הלנה המצרית" מ-1929.{{הערה|שם=גולוויי18–316}}