רימונדה טוויל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שרי555 (שיחה | תרומות)
הוספת מקור
הרחבה, הוספת מקור
שורה 2:
'''רימונדה טוויל חווא''' (ב[[ערבית]]: '''ريموندا الطويل حوا'''; נולדה בשנת [[1940]]) היא [[סופר]]ת, [[משורר]]ת, [[עיתונאי]]ת ופעילה פוליטית [[פלסטינים|פלסטינית]]. בתה [[סוהא ערפאת]] הייתה נשואה ליו"ר [[הרשות הפלסטינית]] [[יאסר ערפאת]].
 
==ביוגרפיה==
==תולדות חייה==
נולדה בשנת [[1940]] ב[[עכו]] למשפחה [[נצרות|נוצרית]]. אביה חביב חווא היה איש עשיר בעל קרקעות רבים, שירד מנכסיו, אמה קריסמס חווא הייתה [[עובד סוציאלי|עובדת סוציאלית]], בת למשפחה מ[[כפר יאסיף]], שגדלה ב[[ארצות הברית]]. סבה מצד אביה היה [[קונסול כבוד]] של בריטניה, והמשפחה גם החזיקה בעסקי קבלנות ועבדה בשירות הצבא הבריטי בארץ ישראל. האם הייתה דעתנית ומרדנית, והתגרשה כאשר רימונדה הייתה בת 7. התנהגותה של קריסמס לא הייתה מקובלת אז בחברה הערבית באותן שנים, וכעונש נלקחו ממנה הילדים ובהם רימונדה, שנשלחה ל[[מנזר]] ב[[נצרת]].
 
במהלך [[מלחמת העצמאות]] עברו בני המשפחה לתקופה קצרה ל[[לבנון]], ואחר כך חזרו לישראל. רימונדה המשיכה ללמוד במנזר בנצרת ולאחר מכן במנזר ב[[חיפה]], שם פגשה בנות יהודיות ש[[טבילה לנצרות|הוטבלו לנצרות]] בתקופת [[השואה]]. היא למדה מהן על השואה, ואף קראה והתרשמה מ[[יומנה של אנה פרנק]]. מאוחר יותר זכתה בתואר מלכת היופי של המגזר הערבי בעכו, למורת רוחו של אביה.
 
בשנת [[1954]] עברה רימונדה ל[[בית הספר הצרפתי בירושלים|בית ספר סן ז'וזף]] ב[[ירושלים]], המנוהל על ידי [[אחמזירות מוסמך|אחיות]]קתוליות מ[[צרפת]]יות. בגיל 18 הייתה פעילה בצעירותה ב"ברית פועלי ישראל" שהוקמה על ידי [[ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל|ההסתדרות]]. ארגנה פגישות הסברה לנשים ערביות, בהשתתפות נציגות ההסתדרות. עבדה גם ב[[משרד הפנים]] בעכו.
 
לימים עזבה את [[ישראל]] ועברה להתגורר ב[[שכם]] ולאחר מכן ב[[רמאללה]] שהיושהייתה תחת [[יהודה ושומרון ומזרח ירושלים תחת שלטון ירדן|שלטון ירדן]], ונישאה שם לדאוד טוויל, [[בנקאי]] אמיד שעבד ב[[ירדן]] וב[[הגדה המערבית|גדה המערבית]]. בשכם החלה לעבוד כעיתונית עבור [[סוכנות ידיעות|סוכנויות ידיעות]], וכתבה עבורם כתבות ב[[צרפתית]] ו[[אנגלית]]{{הערה|{{מעריב|אדי סופר|"לא ראיתי עריקים מצה"ל רק שמעתי עליהם|19731108|64}}}}. בהמשך עברה לגור ב[[רמאללה]].
 
ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות השבעים]] רימונדה ניהלה ב[[מזרח ירושלים]] משרד עיתונות בשירות [[הארגון לשחרור פלסטין|אש"ף]], שפרסם את המגזין אל-עודה (العودة השיבה), וכן הקימה מכון ללימודים פלסטיניים. היא אירחה ישראלים רבים בביתה ב[[רמאללה]], והשמיעה באוזניהם את דעותיה נגד ישראל ונגד [[הכיבוש הישראלי|הכיבוש]]. [[הממשל הצבאי הישראלי בשטחים|הממשל הצבאי]] עצר אותה מספר פעמים עקב פעילותה הפוליטית, ואף הושמה ב[[מעצר בית]] לתקופה של חצי שנה{{הערה|{{מעריב|יוסף צוריאל|משרדה של טויל כנראה לא יסגר|19841001|28}}}}.
 
ב-1983[[1984]] הועלתה בבמועדון [[צוותא]] בתל אביב ההצגה "מקרה גבול" מאת רות חזן. ההצגה מתארת מפגש דמיוני בין טוויל לבין ראש ממשלת ישראל, [[גולדה מאיר]]. טוויל
נכחה בהצגת הבכורה והשתתפה בדיון שנערך לאחריה{{הערה|{{|יוסף ולטר|רימונדה דיברה בשם אש"ף - והקצינים עזבו את האולם|19840326|27}}}}.
 
נולדו לה שתי בנות. הבכורה נישאה ל[[אברהים סוס]] נציג אש"ף ב[[צרפת]]. הצעירה [[סוהא ערפאת|סוהא]], נולדה בשנת [[1963]] ועברה בגיל 18 ללמוד ב[[סורבון]] שב[[פריז]]. בשנת [[1984]] רימונדה פתחה משרד עיתונות ב[[וושינגטון די. סי.|וושינגטון]] שנתמך על ידי אש"ף, וגרה ב[[צרפת]] ו[[ארצות הברית]].
שורה 19 ⟵ 20:
בעקבות פעילותה של רימונדה, יאסר ערפאת הציעה לבתה סוהא לעבוד במשרדו ב[[תוניס]], ובשנת [[1990]] נישאו השניים שם בטקס חשאי, לאחר שסוהא [[אסלאם|התאסלמה]] - למרות התנגדות הוריה.
 
בשנת [[1994]] הגיעה ל[[עזה]] בעקבות הגעת ערפאת לעזה במסגרת [[הסכמי אוסלו]]. בשנת [[2000]] עם פרוץ [[האינתיפאדה השנייה]] היא גרה ב[[רמאללה]] לא רחוק מה[[מוקטעה]], והייתה בקשר הדוק עם יאסר ערפאת, שסמך עליה מאוד{{הערה|{{הארץ|[[עמוס הראל]], אבי יששכרוף|מה הרג אותו?|1.1042829|6 בספטמבר 2005}}}}.
 
לאחר מותו של ערפאת ב-[[2004]] עברה להתגורר עם בתה סוהא ב[[תוניס]], עד שהן גורשו משם באוגוסט [[2007]] על ידי הנשיא [[זין אל-עאבדין בן עלי|בן עלי]], ואז עברו ל[[מלטה]], שם הן חיות עד היום.