בנימין מטודלה – הבדלי גרסאות

מביירות המשיך בנימין דרומה לאורך החוף והגיע ל[[צידון]]. מביקורו בצידון הותיר בנימין תיאור סטראוטיפי של ה[[דרוזים]] שהוא למעשה העדות הראשונה בהיסטוריה של אדם ממוצא אירופאי על העדה: "וקרוב מהם כמו עשרה מילין אומה אחת נלחמים עם אנשי צידון, היא האומה הנקראת דרוזיאין, והם [[פגאניות|פגנוש]] ואין להם דת, ויושבים בהרים ובנקיקי הסלעים, ואין מלך או שר שולט עליהם כי בעצמם הם יושבם בין ההרים, ועד [[הר חרמון]] גבולם מהלך שלושה ימים. ויש להם חג אחד בשנה ובאים כלם אנשים ונשים לאכול ולשתות ביחד. ואומרים שהנפש בעת יציאתה מגוף אדם טוב תכנס בגוף ילד קטן הנולד באותה שעה ואם אדם רע הוא תכנס נשמתו בגוף הכלב או בגוף הבהמה ([[גלגול נשמות]]), וזה דרכם כסל למו{{הערה|מבוסס על הפסוק מ[[ספר תהילים]] (פרק מ"ט פסוק י"ד): "זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה."}}. ואין דרים ביניהם יהודים כי אם באים אליהם בעלי אומנות וצובעים ויושבים ביניהם באומנות ובסחורה וחוזרים לבתיהם. והם אוהבים ליהודים, והם קלים ברגליהם לרוץ על ההרים ועל הגבעות{{הערה|מבוסס על הפסוק מ[[ספר תהילים]] (פרק ב' פסוק ח'): "ק֣וֹל דּוֹדִ֔י הִנֵּה־זֶ֖ה בָּ֑א מְדַלֵּג֙ עַל־הֶ֣הָרִ֔ים מְקַפֵּ֖ץ עַל־הַגְּבָעֽוֹת׃"}} ואין אדם יכול להלחם עמהם". מצידון המשיך במסעו דרומה ועבר ב[[צרפת (עיר פיניקית)|סרפנד]] אותה זיהה כצרפת המקראית, והגיע ל[[צור (לבנון)|צור]], וממנה ל[[עכו]].