בנימין מטודלה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ עדכון שנות הפעילות בתבניות אישיות לצורך חישוב אוטומטי (תג)
שורה 49:
הוא המשיך ל[[טריפולי (לבנון)|טריפולי]], גבל ו[[ביירות]]. מעניינת הבחנתו בין ג'בלה (כיום בסוריה) ובין גבל המקראית (ביבלוס) שמדרום לטריפולי, בעוד שתיהן מכונות בפיו "גיבל". בעוד ג'בלה מזוהה בעיניו עם "בעל גד אשר בבקעת הלבנון" המקראית, הרי שגבל "האחרת" הדרומית מכונה בפיו "גיבל בני עמון", ואת שרידי המקדשים הפגאניים בעיר זיהה כ"שיקוץ בני עמון".
 
מביירות המשיך בנימין דרומה לאורך החוף והגיע ל[[צידון]]. מביקורו בצידון הותיר בנימין תיאור סטראוטיפי של ה[[דרוזים]] שהוא למעשה העדות הראשונה בהיסטוריה של אדם ממוצא אירופאי על העדה: "וקרוב מהם כמו עשרה מילין אומה אחת נלחמים עם אנשי צידון, היא האומה הנקראת דרוזיאין, והם [[פגאניות|פגנוש]] ואין להם דת, ויושבים בהרים ובנקיקי הסלעים, ואין מלך או שר שולט עליהם כי בעצמם הם יושבם בין ההרים, ועד [[הר חרמון]] גבולם מהלך שלושה ימים. ויש להם חג אחד בשנה ובאים כלם אנשים ונשים לאכול ולשתות ביחד. ואומרים שהנפש בעת יציאתה מגוף אדם טוב תכנס בגוף ילד קטן הנולד באותה שעה ואם אדם רע הוא תכנס נשמתו בגוף הכלב או בגוף הבהמה ([[גלגול נשמות]]), וזה דרכם כסל למו{{הערה|מבוסס על הפסוק מ[[ספר תהילים]] (פרק מ"ט פסוק י"ד): "זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה."}}. ואין דרים ביניהם יהודים כי אם באים אליהם בעלי אומנות וצובעים ויושבים ביניהם באומנות ובסחורה וחוזרים לבתיהם. והם אוהבים ליהודים, והם קלים ברגליהם לרוץ על ההרים ועל הגבעות{{הערה|מבוסס על הפסוק מ[[ספר תהילים]] (פרק ב' פסוק ח'): "ק֣וֹל דּוֹדִ֔י הִנֵּה־זֶ֖ה בָּ֑א מְדַלֵּג֙ עַל־הֶ֣הָרִ֔ים מְקַפֵּ֖ץ עַל־הַגְּבָעֽוֹת׃"}} ואין אדם יכול להלחם עמהם". מצידון המשיך במסעו דרומה ועבר ב[[צרפת (עיר פיניקית)|סרפנד]] אותה זיהה כצרפת המקראית, והגיע ל[[צור (לבנון)|צור]], וממנה ל[[עכו]].
 
משהגיע לעכו, "תחילת ארץ ישראל", נטש בנימין את מסלולו הקבוע מראשית נסיעתו, הצמוד לחופי הים התיכון, ופנה למסעיו בארץ. ממסעו בארץ הוא הותיר רישום מפורט ומדוקדק, שכולל את זיהוי המקומות התנ"כיים כפי שהבין. מעכו נסע בנימין ל[[חיפה]], אותה זיהה בטעות עם היישוב המקראי [[גת חפר]] בו נולד [[יונה בן אמיתי|יונה הנביא]]. בחיפה תיאר בנימין את [[מערת אליהו]], ושרידים על ראש ההר בהם ראה את שרידי המזבח שבנה [[אליהו הנביא]]. הוא המשיך דרומה ותיאר מקום בשם "כפר נחום" (כנראה באזור [[עתלית]] או מזרחית לה) "והוא מעון מקום [[נבל הכרמלי]]", ואת [[קיסריה]] "היא גת אשר לפלשתים.... והיא עיר יפה וטובה מאוד על הים". מקיסריה הדרים בנימין ל[[לוד]] שנקראה אז סנט ג'ורג', וממנה שב ונסע צפונה אל [[סבסטיה]] ותיאר את חורבות העיר [[שומרון (עיר)|שומרון]] המקראית שבה.