הקרב על נפח – הבדלי גרסאות

בשעה 11:15 סיימו כוחות חטיבה 91 את היערכותם בקו שבין [[הר יוסיפון]] לחושניה, והחלו להתקדם צפונה על ציר "פלא". הכוחכוח הישראליצה"ל שניצב מולם כלל רק 9 טנקים מפלוגה א' של גדוד 82 ומגדוד 266 של חטיבה 179, בפיקוד [[חיים ברק]], מג"ד 82. הואהכוח לא היה מסוגלהצליח לבלום את התקדמות הכוחות הסוריים העדיפים, שכללו כ-100 טנקי T-62 חדישים בסיוע גדוד נ"ט. ברק נפצע ומ"פ א', [[אלי גבע]], לקח את הפיקוד על הכוח. בסביבות השעה 11:30, לאחר שהבין כי מצבו נואש, ניסה גבע לדווח ב[[קשר רדיו|קשר]] למפקדיו (סמח"ט 188, מח"ט 188 ומפקד אוגדה 36) על מצבו, אולם לא הצליח ליצור עמם קשר. לבסוף, הוא עלה ברשת הקשר מול [[אביגדור בן-גל]], מח"ט 7 ומפקדו האורגני, אשר הורה לו לסגת צפונה ולחבור אל כוחות החטיבה בצפון הרמה. הכוח מגדוד 82 נסוג צפונה על ציר "פלא", וחטיבה 91 החלה להתקדם צפונה על ציר "פלא", אל צומת נפח. מח"ט 188 ומפקד האוגדה לא עודכנו בנסיגת הכוח, ולא ידעו כי ציר "פלא" נותר ללא הגנה.{{הערה|אבירם ברקאי, '''על בלימה - סיפורה של חטיבה 188 במלחמת יום כיפור''', [[ספרית מעריב]], 2009, עמ' 384–385.}}

במקביל לכך, התקדמה חטיבה 51 על [[כביש הנפט]], אולם לא הצליחה לעבור את כוח מח"ט 188. בשעה 12:00 שלח מח"ט 51 גדוד לאגףל[[איגוף]] ממערבמערבי נסתר, במטרה לעבור את החסימה הישראלית על ציר הנפט, במטרה להשתלט על תל עבאס ולכבוש את מחנה נפח. כוח מח"ט 188 לא זיהה את תנועת הכוח הסוריהגדוד, ולא היה מודע לכך שהסוריםשכוח סורי הגיעוהגיע לעורפו.

בשעה 12:00 בערך הגיע גדוד 93 המוקטןמוקטן מחטיבה 679, בפיקוד רן גוטפריד, אל צומת נפח, שם עצרפגש אותו מפקדבמפקד האוגדה, [[רפאל איתן]] (רפול), והורהשהורה לו לנוע במהירות דרומה על ציר "פלא", כדי לתגברולתגבר את הכוח הישראלי שלחם באזורעל חושניה. לפי עדותו של גוטפריד, רפול לא היה מודע לנוכחות כוחות חטיבה 91 הסורית בקרבת נפח, ולכן לא הזהיר אותו מפני האפשרות של היתקלות בכוחות שריון סורייםהציר. בשעה 12:30 הגיע כוח גוטפריד, שכלל בשלב זה 12 טנקים, אל צומת "פלא"-"יבשה" ופנה דרומה על ציר פלא לכיוון חושניה., לאחר התקדמות של כקילומטר,ומיד נתקל הכוח ביותר מ-30 טנקים סוריים (כגדוד מתוגבר) מחטיבה משוריינת91 91המשוריינת, שהיו בתנועה מסינדיאנה לכיוון צומת נפח. הכוחבקרב הישראלי, שהופתע מההיתקלות, הצליח לפגוע בלא מעט טנקים סוריים, אך תוך זמן קצרשהתפתח נפגעו מרבית הטנקים שלו, כולל טנק המג"ד (שנפצע במהלך הלחימה). הסורים התקדמו ותפסו את קו הרכס השולט על קטע הכביש מנפח לתל שיפון, ופגעו משם בכלים הישראליים שנעו על הציר. על אף האבדות הכבדות שספגטנקי גדוד 93, הואאך הצליחהתקדמות לבלוםחטיבה זמנית91 אתנבלמה תנופת המתקפה הסורית לכיוון צומת נפחזמנית.{{הערה|1=אורי אור, '''אלה האחים שלי''', [[הוצאת ידיעות אחרונות]], 2003, עמ' 86–91}}

ב-[[7 באוקטובר]] בערב נבלמה ההתקפה הסורית על רמת הגולן, וכוחות צה"ל הצליחו לייצב את הקו במרכז רמת הגולן. הצלחה זו גבתה מחיר כבד - פצועים והרוגים רבים מהחטיבות הסדירות ומחטיבות המילואים, שהשתתפו בקרב. חטיבה 188 חדלה להתקיים '''כמסגרת חטיבתית''' עד תום המלחמה, לאחר שמפקדה, סגנו וקצין האג"ם נהרגו במהלך הקרב. הכוחות הסורים שהשתתפו בקרב ספגו גם הם אבדות כבדות, ולא הצליחו לנצל את ההצלחה של [[הדיוויזיה החמישית (סוריה)|הדיוויזיה ה-5]] ו[[הדיוויזיה התשיעית (סוריה)|ה-9]] בלילה שקדם לקרב, לצורך כיבושביסוס צומתהישג נפח, והשתלטות על מרכז רמת הגולןמשמעותי.

ביומיים שלאחר מכן המשיכו כוחות [[הדיוויזיה הראשונה (סוריה)|הדיוויזיה ה-1]] וכוחות סוריים נוספים לנסות לכבוש את צומת נפח, אך נבלמו ונהדפו לאחור על ידי [[עוצבת יפתח|חטיבה 679]]. במקביל, עברוהדפו כוחות צה״ל למתקפההכוחות בדרוםהסורים רמת הגולןבדרום ובמרכזהרמה הרמהובמרכזה, שהסתיימה בו[[הקרב על חושניה (1973)|כיבושכבשו כיסאת חושניה הסורי]]. עד [[10 באוקטובר]] נהדפו כל הכוחות הסורים משטחאל רמתצידו הגולןהמזרחי של [[הקו הסגול]], ופיקוד הצפון החל להיערך ל[[כיבוש המובלעת הסורית|מתקפת הנגד לעומק שטח סוריה]].