רימונדה טוויל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוספת מקור |
←ביוגרפיה: הרחבה, הוספת מקור |
||
שורה 3:
==ביוגרפיה==
נולדה בשנת [[1940]] ב[[עכו]] למשפחה [[נצרות|נוצרית]]. אביה חביב חווא היה איש עשיר בעל קרקעות רבים, שירד מנכסיו, אמה קריסמס חווא הייתה [[עובד סוציאלי|עובדת סוציאלית]], בת למשפחה מ[[כפר יאסיף]], שגדלה ב[[ארצות הברית]]. סבה מצד אביה היה [[קונסול כבוד]] של בריטניה, והמשפחה גם החזיקה בעסקי קבלנות ועבדה בשירות הצבא הבריטי בארץ ישראל{{הערה|שם=גולן|{{הארץ|אבירמה גולן|"ידידות בלתי אפשרית": רות דיין וריימונדה טוויל מסרבות להיות אויבות|1.4698959|12 בדצמבר 2017}}}}. האם הייתה דעתנית ומרדנית, והתגרשה כאשר רימונדה הייתה בת 7. התנהגותה של קריסמס לא הייתה מקובלת אז בחברה הערבית באותן שנים, וכעונש נלקחו ממנה הילדים ובהם רימונדה, שנשלחה ל[[מנזר]] ב[[נצרת]].
במהלך [[מלחמת העצמאות]] עברו בני המשפחה לתקופה קצרה ל[[לבנון]], ואחר כך חזרו לישראל. רימונדה המשיכה ללמוד במנזר בנצרת ולאחר מכן במנזר ב[[חיפה]], שם פגשה בנות יהודיות ש[[טבילה לנצרות|הוטבלו לנצרות]] בתקופת [[השואה]]. היא למדה מהן על השואה, ואף קראה והתרשמה מ[[יומנה של אנה פרנק]]. מאוחר יותר זכתה בתואר מלכת היופי של המגזר הערבי בעכו, למורת רוחו של אביה.
שורה 9:
בשנת [[1954]] עברה רימונדה ל[[בית הספר הצרפתי בירושלים|בית ספר סן ז'וזף]] ב[[ירושלים]], המנוהל על ידי מזירות קתוליות מ[[צרפת]]. בגיל 18 הייתה פעילה בצעירותה ב"ברית פועלי ישראל" שהוקמה על ידי [[ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל|ההסתדרות]]. ארגנה פגישות הסברה לנשים ערביות, בהשתתפות נציגות ההסתדרות. עבדה גם ב[[משרד הפנים]] בעכו.
לימים עזבה את [[ישראל]] ועברה להתגורר ב[[שכם]] שהייתה תחת [[יהודה ושומרון ומזרח ירושלים תחת שלטון ירדן|שלטון ירדן]], ונישאה שם לדאוד טוויל, [[בנקאי]] אמיד שעבד ב[[ירדן]] וב[[הגדה המערבית|גדה המערבית]]. בשכם החלה לעבוד כעיתונית עבור העיתון הירדני בשפה האנגלית "דיילי סטאר" ועבור [[סוכנות ידיעות|סוכנויות ידיעות]] זרות, וכתבה עבורם כתבות ב[[צרפתית]] ו[[אנגלית]]{{הערה|{{מעריב|אדי סופר|"לא ראיתי עריקים מצה"ל רק שמעתי עליהם|19731108|64}}}}. בשנת 1972 למדה [[האוניברסיטה העברית בירושלים|באוניברסיטה העברית בירושלים]]{{הערה|{{מעריב|דליה מזורי|משכילה משכם מחפשת אינטלקטואלים בקמפוס הירושלמי|19721030|211}}}}. בהמשך עברה לגור ב[[רמאללה]].
ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות השבעים]] רימונדה ניהלה ב[[מזרח ירושלים]] משרד עיתונות בשירות [[הארגון לשחרור פלסטין|אש"ף]], שפרסם את המגזין אל-עודה (العودة השיבה), וכן הקימה מכון ללימודים פלסטיניים. היא אירחה ישראלים רבים בביתה ב[[רמאללה]], והשמיעה באוזניהם את דעותיה נגד ישראל ונגד [[הכיבוש הישראלי|הכיבוש]]. [[הממשל הצבאי הישראלי בשטחים|הממשל הצבאי]] עצר אותה מספר פעמים עקב פעילותה הפוליטית, ואף הושמה ב[[מעצר בית]] לתקופה של חצי שנה{{הערה|{{מעריב|יוסף צוריאל|משרדה של טויל כנראה לא יסגר|19841001|28}}}}.
נולדו לה
בעקבות פעילותה של רימונדה, יאסר ערפאת הציעה לבתה סוהא לעבוד במשרדו ב[[תוניס]], ובשנת [[1990]] נישאו השניים שם בטקס חשאי, לאחר שסוהא [[אסלאם|התאסלמה]] - למרות התנגדות הוריה.
| |||